זכרון דיפרנציאלי

שאלת תם: איך קוראים ליום הזכרון אותו אנו מציינים רגע לפני יום העצמאות?

חלק קוראים לו "יום הזכרון לחללי צה"ל".

חלק יתקנו "יום הזכרון לחללי מערכות ישראל".

ויש שידייקו "יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה".

אבל יש גם כאלה שיגידו "יום הזכרון לטרור האסלמי והפושעים המוסלמים".

אותם אתם לא תבינו, כי הם יגידו את זה ברוסית.

הכל התחיל בערב יום הזכרון האחרון. לאחר הטקס הצנוע בבינה, חזרנו הביתה והדלקנו טלוויזיה. אם בחגים היהודים-דתיים יש סדר או מסכת, הרי שהמקבילה הציונית ביום הזכרון היא לצפות בטקסים וסרטי הנצחה בטלוויזיה.

לקח לי קצת זמן לשים לב, בעודי מרפרף על תצוגת הממיר, שבערוץ 9 (זה שנועד לקהל הצופים דוברי הרוסית) יש לוח שידורים קצת שונה משאר הערוצים.

בעוד הערוצים הגדולים "שרו בכיכר" ו"בכו בכיכר" - זכו צופי ערוץ 9 בסרט דקומנטרי על מבצע אנטבה.

מאוחר יותר, כשעברנו לראשון לציון לדבר על ילדים שאיבדו את אבותיהם - שידרו בערוץ 9 סרט דקומנטרי על מלחמת ששת הימים.

זה נראה לי מוזר, אבל לא ממש התעסקתי עם זה בערב יום הזכרון עצמו.

היה לי מפגש עם המתים הפרטיים שלי באותו יום.

למחרת, אחרי העבודה, שוב הדלקתי טלוויזיה. עכשיו החלטתי להתעמק קצת יותר בנושא. התחקיר הקצר שעשיתי התחיל בטבלה הזו.

אתם מוזמנים לעצור רגע ולחשוב (ואשמח אם גם תכתבו בתגובות למטה) אילו מסקנות אתם מסיקים מעיון בטבלה. אני, כהרגלי, אכתוב שלושה דברים מרכזיים מכל מה שחשבתי.

הקדמה

בתוכן פרסומי שמצאתי על ערוץ 9, נטען כי "הערוץ הינו ערוץ הבית לעולים מברית המועצות ומספק להם אינפורמציה ובידור תואמים לצרכים של דוברי הרוסית בחברה הישראלית". לוח השידורים ביום הזכרון מראה בדיוק מה קברניטי הערוץ חושבים על קהל היעד שלהם.

הרוסים הם בורים

מאחר ורובם נמצאים פה רק עשרים שנה, יכול להיות שהם עדיין לא יודעים מה באמת קרה פה לפני שהם הגיעו. לכן חשוב שנעשה להם סקירה יסודית ומקיפה ונקרין את מיטב סרטיו של ליאוניד מלצ'ין (וזה מעניין - לא מצאתי עליו כלום בגוגל בעברית למרות שהוא כנראה אחד היוצרים המוכשרים בעולם. כל כך מוכשר עד כי בערוץ 9 לא חושבים ששווה לראות יצירות של אף דוקומנטריסט אחר!). אחרי שהם יבינו עד כמה אנו צודקים, גדולים, חזקים וגיבורים, נוכל לעבור לשלב הבא.

הרוסים הם אלימים

הרי דבר ידוע הוא שרוסים מתעבים חולשה ונמשכים לכוח. תהיה זו בכיה לדורות אם נציג להם תכניות על שכול וכאב. אם נראה להם חיילים בוכים ואמהות שבורות. עדיף לדבר בשפה שלהם. נראה להם תכנית על מחבלים מתאבדים ואמהות שחולמות שבניהם יהיו שהידים. אחר כך נראה להם שאצל המוסלמים אף אחד לא תמים וגם נשים הם פצצות מהלכות. אחר כך נערבב את זה עם תכנית על מרגלים בברה"מ (הם מתים על זה!) ובסוף - המסע לפולין עם המטס מעל אושוויץ. זה נראה אולי לא קשור, כי יום השואה היה שבוע שעבר, אבל לדעת ערוץ 9 זה יעביר את המסר הנכון לקהל דוברי הרוסית: המוסלמים הם נאצים, אנחנו ברית המועצות וחיל האוויר הפציץ את אושוויץ.
תחי מדינת ישראל! כל הכבוד לסטלין!

מה אסור שיהיה!

למשל תכנית כמו "אחיות" שעשו בערוץ הראשון. איזה מין דבר זה?! לחבר ילדה יהודיה וערביה (דרוזית, אבל הם לא יבינו את ההבדל) ולהגיד שהם כמו אחיות בשכול? השתגעתם?! זה יבלבל אותם לגמרי.

או "בלעדיהם" - סרטים של תיכוניסטים, שבוודאי לא מגיעים לקרסוליו של ליאוניד מילצ'ין, שמציגים "מגוון נקודות מבט מרגשות לסיפורי השכול השונים". רגש זה בן-דוד של רכרוכיות ושכול זה מה שצריך לעשות לערבים. אל תטרידו אותנו גם עם זה.

ושלא תחשבו אפילו לתרגם לרוסית את הסרט על קרן טנדלר ז"ל. מי שמע על בחורה במסוק? זה לא יהיה מקובל על קהל היעד של ערוץ 9. הצופים שלנו מתחברים יותר למסרים של יוליה שמאלוב, שהיתה ממקימי הערוץ.
דווקא בערוץ 2 שמו תכנית שנשמעת מתאימה לערוץ - "ואקום - אצבע על ההדק לתמיד". אמנם זה מדבר על יהודים שמתחפשים לערבים (מסתערבים, מה שנקרא), אבל זה בשביל להרוג אותם אז זה בסדר.

וזה בעצם מסביר את הכל לא?

ב-19:50 יתכנסו צופי ערוץ 9, ביחד עם כל שאר עם ישראל מערוצים אחד, שתיים ועשר, סביב מדורת השבט של הדלקת המשואות בהר הרצל. הם יגיעו כמו כולם, אבל קצת שונים.

העיניים שלהם לא יהיו נפוחות ואדומות מדמעות. הם יגיעו בלי ששמעו מעולם על בועז שמואל ורועי רוזנר. בלי שלמדו על הסיפורים שמאחורי השירים ששומעים כל כך הרבה בטקסים מסוג זה. הם לא ילוו את גילי בחיפוש אחר אחיו גיורא שנעלם במלחמת יום הכיפורים. כאילו כל זה לא נוגע להם. חיים לידנו במדינה אחרת, בעולם מקביל.

התחקיר הזה מעלה לי הרבה שאלות, אבל גם עונה לי על כמה שהטרידו אותי.

למשל עכשיו ברור לי לחלוטין למה אשה כמו אנסטסיה מיכאלי פרחה בו (מעניין עד כמה היא תוצר של הערוץ ועד כמה הוא תוצר שלה, אבל זה לתחקיר אחר).

אני מרגיש שנפתח לי צוהר לכר הגידול האידאולוגי של "ישראל ביתנו", שתפיסות העולם שלה חלחלו כבר מזמן אל מעבר לגבולות קהל הצופים של ערוץ 9. מי יודע, אולי בקרוב יגיע ליאוניד מילצ'ין גם לערוצים המסחריים.

ויכול להיות שאני מגזים. שזה הכל בסך הכל בעיה של שפה. אילו היו מדובבים לרוסית את כל סרטי ההנצחה, אז גם בערוץ 9 היו מקרינים אותם. אני גם מייחס המון חשיבות לערוץ הזה. יכול להיות שלא כל כך הרבה אנשים צופים בו.


בכל זאת, רק כדי להיות בטוח, אני מקווה שהרבה דוברי רוסית יקראו את הבלוג הזה ויתעצבנו. יתעצבנו ממש שככה אני מציג את הציבור שהם משתייכים אליו.
מכם אני רוצה לבקש - לכו לערוץ 9. תתעלו את העצבים שלכם למהפכה באופן שבו הנהלת הערוץ הזה מתייחסת לקהל היעד שלה.


ושיהיה יום עצמאות שמח.
לכולנו.

לוח השידורים ליום הזיכרון

ערוץ 1	ערוץ 10	ערוץ 2	ערוץ 9
מקום קבורתו – החיפוש אחר דב ינוביץ' לוחם הפלמ"ח שנעלם.	חלונות של געגוע – בועז שמואל ז"ל	כדי שלא יאבד – הסיפורים שמאחורי השירים	מוות מתוק – על תופעת המתאבדים: מהחששיון בפרס, דרך הקמיקזה היפני ועד השהיד המוסלמי
סרט הנצחה – עמותת הצנחנים	רועי רוזנר ז"ל	מבזק חדשות אינטרנט	דמוקרטיה ירוקה – תעודה המנסה להתחקות אחר הסיבות להיווצרותו של הטרור האיסלאמי
הכל אנשים – יאיר שטרן	חיים אהרנוולד ז"ל	זוכרים שרים ומספרים – שידור חוזר של הטקס המרכזי מבריכת הסולטן	חדשות
אפצ'י וסיפור לחגים ומועדים – על השכול לילדים	לזכרם 2011 – משה ישראל דורנשטראוך ז"ל	מבזק חדשות אינטרנט	פצצות מהלכות, מחבלות מתאבדות (לאוניד מלצ'ין) – תופעת השהידיות
בלעדיהם – סרטי הנצחה לנופלים שיצרו תלמידי מגמות תקשורת  של תיכונים בארץ מגוון נקודות מבט מרגשות לסיפורי השכול השונים	ערן אריאל ז"ל	המשך הטקס המרכזי	לאחר 9 שנים – תעודה. אירועים בולטים בעשור האחרון בישראל
אחיות – עדן מקיבוץ מרחביה ורנין מהכפר הדרוזי ג'וליס על ההתמודדות עם השכול ואובדן האח.	יוסף (מהלל) לוביא ז"ל	מהדורה ראשונה – חדשות	מוות למרגלים – סדרה בלשית המתרחשת בסוף מלחמה"ע ה-2 בברה"מ
חדשות באנגלית	דוידוביץ' מנשה-יצחק ז"ל	ואקום – אצבע על ההדק לתמיד – סיפורם של המסתערבים	חדשות
ערב חדש	אהוד אפרתי ז"ל	שש עם...	האולפן הפתוח – אקטואליה
שווה מחשבה – ד"ר שגיא אסא ומיה מורנו מדברים על התמודדות עם שכול	אלעד ליטווק ז"ל	עוד מעט נהפוך לשיר	11 בספטמבר – כישלון ה-CIA (לאוניד מלצ'ין) – עובדות לא ידועות על אסון התאומים
גשם שיבוא – בת שבע הופרט שכלה שני אחים בששת הימים, בן בכור שהיה מח"ט ובן שני שנפטר מסרטן	נגעה בשמים – על הטכנאית המוסקת קרן טנדלר ז"ל	חדשות	קמנו מעפר – מסע משלחת חיל האוויר לפולין והמטס מעל אושוויץ
התנערי, מעפר קומי – חברים ובני משפחה מספרים על משפחת פוגל	גחליליות – גילי מחפש את אחיו גיורא שנעדר מאז יום הכיפורים		חדשות
חדשות	חדשות		בעד ונגד – אקטואליה
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל

ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה

לפני שנתיים פרסמתי כאן רשימה על לקחי השואה.
נושא השואה מעסיק אותי שנים רבות. לא יודע למה. מין אובססיה לא ברורה.
וזה לא מהפן הקורבני, אלא משהו הרבה יותר סקרן. מעיין דחף מציצני לרוע האנושי. ניסיון לבחון מה ולמה קרה ואיך זה התאפשר. אבל יותר חשוב מהכל - האם מה שקרה יכול לקרות שוב?
על שאלה זו כבר מזמן עניתי: ללא שום ספק.
אבל האם זה יכול לקרות לנו?! אם קראתם משהו ממה שאי פעם כתבתי, אתם כמובן מבינים שאני מתכוון לנו לא מהצד של הקורבן, אלא מהצד השני.
אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז על הקמתה של ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה, ובראשם השלושה להלן:


1) יש להגן על הדמוקרטיה משימוש לא נאות בחירויות אותן היא מאפשרת.
2) דאגה לחלשים ולמוחלשים בחברה, על מנת שלא יודרו או יראו עצמם מודרים מהשיח הפוליטי.
3) חינוך לסובלנות ולקבלת האחר, מתוך תפיסה שאדם הוא אדם הוא אדם (וגם היא, כמובן. השימוש בלשון זכר נובע ממוגבלותו של הכותב ולא מבטא העדפה מגדרית).
הוועדה תפרסם דו"ח שבועי, מבוסס על אירועים אקטואליים, במטרה לענות על השאלה החשובה מכל - לי זה לא יקרה?


דו"ח אפס - הוראת השואה והנחלת לקחיה במערכת החינוך
כאן בעצם מתחיל הכל. בחינוך של הילדים.
זה נכון שלטקסים ולעצרות זכרון אנו מגיעים עוד לפני כיתה א'.
את הצפירה הראשונה סביר להניח ששמענו עוד לפני הגן.
אך בסופו של יום, החינוך הוא הכלי המרכזי שיש למדינה בעיצוב החברה האזרחית.
אז מה קורה במערכת החינוך שלנו?
מתוך דו"ח מבקר המדינה - שנתי 60ב' 2009:

1) הוראת השואה במגזר הערבי - השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא, מדוע מתחיל הדו"ח דווקא מהמגזר הערבי? האם זה כדי "ללכת על בטוח"? או שאולי לא האמינו שימצאו משהו במגזר העברי? כך או כך, אתם יכולים לנחש מה כתוב בנושא זה. "המשרד לא שיתף נציגים מהמגזר הערבי בדיונים ובוועדות העוסקות בהוראת השואה. המשרד גם לא התאים את תכניות הלימוד למגזר הערבי לתפיסות עדכניות בנושא.".
לא נפלתם מהכסא, אה? אתם גם לא צריכים את מבקר המדינה כדי לדעת, שאין ילדים ערבים במסעות לפולין והם ממעטים לבקר ביד ושם.
למה להם? זה הרי לא שלהם, נכון? המוטיב הישן והטוב של "אל תיגעו לי בשואה" חי ובועט. האם נושא זה לא רלוונטי לילדי החינוך הממלכתי-ערבי? כנראה שבמשרד החינוך מאמינים שלא.


כמובן ששמועות על כך שהאנגלים לא מלמדים על השואה בגלל מחאת המהגרים המוסלמים, גרמו לגל ספאם שלא היה מבייש את הצונאמי ביפן, אבל למוסלמים בישראל יש פטור.
עצוב.


2) מי לומד מה ומתי?! - בחלק שבודק את תכנית לימוד השואה, מגלה המבקר שאין תכנית. יש חוזרי מנכ"ל. אלה, כלל לא מטווים תכנית ברורה ומוגדרת ובכלל, לא יכולים לשמש תחליף לתכנית שכזו. מזל שיש אנשים חכמים במשרד החינוך בירושלים והם החליטו למנות אחראית.
"בחוזר מנכ"ל מאוקטובר 1998 הודיע המשרד כי מונתה עובדת אחראית ללימודי השואה במזכירות הפדגוגית, לריכוז הנושא ולייעוץ למוסדות החינוך וליחידות המטה. נמצא, כי היא הועסקה בתפקיד רק כמה חודשים, ולאחר עזיבתה לא מונה עובד אחר תחתיה. יותר מעשר שנים אין במשרד אחראי לנושא."

הלו - פה כבר לא מדברים רק על הערבים. מסתבר שגם ליהודים אין לאן לפנות לייעוץ בנושא הוראת השואה.

3) אז יש תכנית או אין תכנית? - "הנתונים מלמדים כי המשרד לא הכין תכנית לימודים כוללת להוראת השואה אף לאחד מהמגזרים. המשרד אינו מחייב ללמד את הנושא ואינו מנחה את המורים והגננות כיצד לעשות זאת. רק בחטיבה העליונה מחויבים התלמידים ללמוד היבטים עיוניים של השואה במסגרת הוראת ההיסטוריה."

"יודגש שההנחיה הכללית של המשרד אינה תחליף לתכנית מטעמו. בכל מקרה ההנחיה אינה כוללת את תלמידי חטיבות הביניים בכל המגזרים, והתלמידים במגזר הממלכתי ובמגזר העצמאי יכולים לסיים את לימודיהם בחטיבה מבלי שלמדו דבר על השואה."

הפתרון (הסופי?) של משרד החינוך

אז מה למדנו היום?

ילדי ישראל בכל הגילאים ובכל המגזרים לא לומדים על השואה.

משרד החינוך שולח אותם לכל מיני מכונים שיעשו את העבודה במקומו (מישהו מריח הפרטה?), וגם אז לא בודק מה הם עוברים שם ומה האפקטיביות של לימוד מסוג זה.

בחוסר התאמה תהומי לטקסים רבי ההוד, שרוצים "לרגש" אותנו ו"לגעת" בנו, שומר עם ישראל את ילדיו בורים מדעת ורחוקים מניסיון נטול סופרלטיבים לעודד אותם לחשוב על העובדות, המסקנות והלקחים מהשואה. וכפי שניסח זאת בקצרה המבקר:

לדעת משרד מבקר המדינה, קיים פער ניכר בין החשיבות הציבורית הנודעת לנושא השואה, המובעת גם בדברי החקיקה, לבין העובדה שהוראת השואה בבתי ספר היא חובה רק לנבחנים בבחינת הבגרות בהיסטוריה. 

אבל שר החינוך לא פרייאר. גדעון סער קרא בעיון את דו"ח המבקר והחליט לעשות מעשה.

לאחרונה הוציא משרד החינוך הוראה החדשה, המחייבת את לימוד השואה במגזר הערבי. "כבר במועד הקיץ הקרוב יחויבו תלמידי התיכון הערבים והבדואים בישראל ללמוד ולהיבחן על אודות רצח העם היהודי בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה ובסיבות ובנסיבות שהביאו לכך.".

כל הכבוד גדעון.

ועדת המעקב מורידה בפנייך את הכובע.

אבל מה עם היהודים?

צריך לדאוג שגם היהודים ידעו משהו על השואה, חוץ מזה שזה נורא עצוב ושצריך לבכות באושוויץ. בכל זאת, לא נעים שהערבים ידעו על זה יותר מאיתנו. פדיחה.

אולי נארגן גם לנו איזו בחינה?

שאלון?

משהו?