אם הייתי קורא כותרת זו לפני עשר שנים, הייתי מתרעם ומתקומם. סביר להניח שלא הייתי קורא מילה נוספת. את מי מעניינת "תקפות מוסרית"? אנחנו חייבים דין וחשבון למישהו? פלצנים. שישרפו כולם! אני רוצה לראות שמישהו ינסה להזיז אותנו מכאן. מאז התבגרתי ולמדתי, שהיכולת להסביר בשפה בינלאומית מדוע נוכחותנו כאן היא צודקת וראויה מוסרית, היא כוח ולא חולשה. הבריחה לטיעון הדתי הנשען על התנ"ך, או ההיסטורי הנשען על השואה – היא בעייתית וחוטאת למטרה. רשימה זו נועדה לכל מי שיכול לדמיין את עצמו בסיטואציה, בה הוא נדרש להגן על זכותנו להיות פה, ב"שדה הקרב" האקדמאי. אקדמאים ומדינאים בכל רחבי העולם, ולא רק פלסטינאים או מוסלמים, כופרים בזכות קיומנו. מחרימים אותנו. מנדים אותנו. לכל אלה יש מחיר בעידן הגלובלי והוא לא מבוטל. על מנת להתמודד עם מתקפה זו עלינו לרכוש ידע וכלים. עלינו לדעת להתנסח בבהירות ובלי להתבלבל, בשפה המובנת לבני שיחנו, גם אם הם באים מרקע דתי ואתני שונה.
הנחות היסוד שלנו
יהודים ישראלים רבים מאמינים, כי התנ"ך הוא מסמך היסטורי המקנה לנו, בני העם היהודי, זכות מוסרית ליישב את הארץ. בעוד שבשיח פנימי ייתכן וטיעון זה יזכה להתייחסות רצינית, הרי שברור שבשיח עם בני עמים ודתות אחרות טיעון זה הוא פתטי, מאחר והוא טיעון אתנוצנטרי סובייקטיבי, אשר יכול לשמש באותה מידה נוצרים ומוסלמים, עם התאמות קלות ל"ברית החדשה" או הקוראן בהתאמה. אם אלוהים שלך הבטיח לך את הארץ ואלוהים שלי הבטיח אותה לי, אז אין לנו ברירה אלא להרוג אחד את השני ולשאול אותו בעצמנו מי צדק. הבעיה שאלוהים זה כמו הבריטים במלחמת העולם הראשונה: בלפור הבטיח ליהודים בית לאומי, מקמהון הבטיח לחוסיין שיהיה מלך ערב וסייקס הלך עם פיקו מאחורי השיחים וחתם על חלוקה טריטוריאלית של המזרח התיכון. בסוף עוד יגידו לנו שם למעלה – כולכם צודקים.
הנחת היסוד המערבית
ברוב העולם המערבי, החילוני, מקובלת יותר התפיסה כי הצידוק המוסרי וההיסטורי לקיומה של מדינת ישראל נובע מהשואה. דוגמא מייצגת לכך שמענו מפיו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה בנאום קהיר. תפיסה זו מכונה "תפיסת צדק מתקן" ולפני שנמשיך חשוב להבין מה זה בדיוק אומר.
צדק מתקן
מה שמשותף לכל התפיסות של צדק מתקן, היא תפיסה של לגיטימיות העבר. יש מצב היסטורי לגיטימי ועלינו לשאוף להשבתו. לפי מייזלס, צדק מתקן הוא "טענה לחלקת אדמה מסויימת, אשר מבוססת על טענות לנישול לא צודק מחזקה קודמת." הקבוצה המנושלת לכאורה, תטען כי חבריה הם הבעלים החוקיים של הקרקע וזכותם לדרוש אותה חזרה מבעליה הנוכחיים. מייזלס מפרידה בין שני סוגים של קבוצות הטוענות לצדק מתקן: כאלו אשר איבדו את אדמתם לקבוצה הנוכחית השולטת בקרקע, או כאלו אשר איבדו את אדמתם לטובת צד שלישי. מ"נאום קהיר" המפורסם של אובמה עולה, כי הוא משייך את היהודים הציונים וטענתם לארץ ישראל לקבוצה השנייה.
תפיסה זו של צדק מתקן מניחה מספר הנחות מקדימות. ההנחה הראשונה היא, שליהודים יש "זכות היסטורית" על ארץ ישראל. חיים גנז מסביר את מושג הזכות ההיסטורית. הוא מפריד בין "זכות חזקה ראשונה", אשר בה מניחים הטוענים שהם שלטו בטריטוריה לפני השולטים הנוכחיים, ובין "הזכות לטריטוריות מעצבות", אשר מעניקה זכות לקבוצה מסויימת על הטריטוריה שבה עוצבה דמותה כעם או כלאום. טענות אלו לכשעצמן, אינן מספיקות על מנת לתת תוקף מוסרי לתביעה טריטוריאלית, לפי הגדרתה של מייזלס. עדיין עלינו להוכיח כי הבעלות ההיסטורית הופסקה בצורה לא מוסרית, קרי, למתיישבים המקוריים נגרם עוול על ידי המתיישבים הנוכחים, או על ידי צד שלישי.
וולדרון מנסה להבחין בין מצבים בהם ניתן להפעיל טענה של צדק מתקן ומצבים שבהם לא. ההבחנה הראשונה שלו היא בין חזקה ראשונה לחזקה קודמת, מתוך הבנה שקיים בלבול רב בין שני המושגים. כיום, רוב הטיעונים של חזקה ראשונה, הם בעצם טיעונים של חזקה קודמת. וולדרון אומר שטיעון החזקה הקודמת הוא טיעון שמרני. בזמן שהגיעו ספינות המתיישבים לאמריקה, ניו-זילנד ואוסטרליה, היו מחזיקים נוכחים והיה צריך לכבד את החזקתם בפועל. טיעון זה עבד בזמן ההוא, אבל הוא הולך ונשחק עם השנים ועובד לטובת המחזיקים הנוכחיים. הטיעון של חזקה קודמת תמיד מצדיק מצב קיים. הוא הצדיק את זה אז והצביע על העוול, אך מרגע שהמצב השתנה, לא רק שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, אלא שהוא מחזק את הטיעון הנגדי. וולדרון אומר - בואו לא נעשה עוול על מנת לתקן עוול.
מדוע צדק מתקן איננו יכול לשמש כבסיס מוסרי לקיומה של מדינת ישראל
חזקה ראשונה - חשוב להזכיר כי התנ"ך, הידוע גם בכינויו הברית הישנה, איננו ספר היסטוריה. אני מאמין שחשוב לציין זאת, מאחר ורבות מהנחות היסוד לגבי הקשר ההיסטורי של העם היהודי לטריטוריה הספציפית הזו מקורן בתנ"ך. לחלקן יש ביסוסים בממצאים ארכיאולוגים כאלה ואחרים, אך לרובן המכריע של ה"עובדות" אין. לאחרונה התפרסם מחקר של פרופסור ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב, בו הוא טוען כי דוד ושלמה לא היו כאלה מלכים אדירים ובוודאי שלא שלטו על האימפריה המיוחסת להם. אם כן, טענה זו איננה יכולה לשמש את הציונים בבואם לדרוש צדק מתקן, מאחר ולא ניתן לדעת כלל אם העם היהודי שלט בחבל ארץ זה ואם כן, באיזה חלק ממנו. אך גם אם התנ"ך היה בחזקת ספר היסטוריה, לא ניתן להתעלם מטענת ההתיישנות. אין שום טיעון מוסרי שיצדיק טענה לירושה אחרי אלפיים שנות גלות.
טריטוריה מעצבת – הטענה לפיה צדק מתקן הוא הבסיס לקיומה של מדינת ישראל, מתבססת על הנחה זו. טענת הזכות לטריטוריה מעצבת חזקה יותר מטענת החזקה הראשונה בהקשר הציוני. גם אם התנ"ך הוא המצאה מוחלטת, אין זה משנה את העובדה, כי האמונה באמיתותו של הספר ובזיקה שבינו לבין הטריטוריה הספציפית הזו, יצרה קבוצה ששמרה על זהותה הייחודית במשך אלפי שנים. הכמיהה הקולקטיבית של העם היהודי לארץ ישראל, גם אם היא למשהו שלא היה קיים, עונה להגדרה של הזכות לטריטוריות מעצבות.
עוול היסטורי – לאחר שקבענו כי ארץ ישראל היא הטריטוריה המעצבת של העם היהודי, עלינו להוכיח כי הם נושלו ממנה באופן לא מוסרי, על מנת להצדיק את הדרישה לצדק מתקן. בנאומו, לא מתייחס אובמה לעוול שנגרם ליהודים על ידי הרומאים ולא בכדי. כפי שכבר ציינתי, לא ניתן לדעת האם אכן בוצע עוול כזה. אם אכן בוצע, למי? מה היקף הקרקע שנגזלה? האם אכן גלות זו היא שסיימה את היישוב היהודי בארץ ישראל, או שמא הם עזבו בשלב מאוחר יותר מרצונם? אובמה דיבר על רדיפות בכלל ועל השואה כשיאן של הרדיפות בפרט. הגדרה זו לא מאפשרת לקשר בין הטענה לעוול שנגרם לעם היהודי ובין הפרקטיקה הנהוגה לבחינת צדק מתקן. יותר נכון היה, בהקשר זה, להקצות ליהודים טריטוריה על שטחי הרייך השלישי, לאחר שזה קרס. בחינת שלושת ההנחות הללו, העומדות בבסיס התיאוריה של הצדק המתקן, מובילות אותי למסקנה, שבהקשר הציוני זהו טיעון חלש ביותר.
סיכום קצר
זה קל מאוד להגיד רק מה לא נכון ולכן אני תמיד משתדל להגיד גם מה נכון, לדעתי. בהקשר של זכותנו על הקרקע עליה נבנתה מדינת ישראל, אני פונה לפילוסוף האנגלי ג'ון לוק. לוק דיבר על "שימוש נאות בקרקע", כאמצעי להצדקת בעלות. מבקריו, כמו מור למשל, אמרו כי זה טיעון בעייתי, מאחר והוא תלוי תרבות. מי קובע מה זה שימוש נאות בקרקע? אני חושב שהמילה "נאות" עלולה להטעות בהקשר הזה. מדובר כאן על הישרדות של קבוצה. זה טיעון שנובע מרולס, אשר דיבר על "צרכים ראשוניים". כולם צריכים מזון, כולם צריכים לשרוד. הילידים האמריקאים ניצלו את הקרקע באופן נאות, אך לא בצורה כזו שמנעה מהמתיישבים האירופאים לנצל אותה באופן יעיל יותר. עובדה זו הביאה לכך שההתיישבות האירופאית "ניצחה" בסופו של דבר את ההתיישבות הילידית באמריקה. גם בלי הנחת "חזקה ראשונה" יש ערך לטענת ה"עובדות בשטח". ההתיישבות שגשגה והילידים נעלמו. בישראל קשה לדבר על "ילידים". במשך 1200 שנה חיו בחבל ארץ זה, תחת העוסמאנים, יהודים מוסלמים ונוצרים. מצב זה ירשו הבריטים. הבריטים ויתרו על הירושה ונתנו ליישוב היהודי והערבי להלחם עליה. היישוב היהודי ניצח במאבק והשופטים, קרי, האו"ם, החליטו על תכנית חלוקה. החלטתם של מנהיגי הערבים להתעלם מהכרעת האו"ם, מוציאה אותם מהדיון הליברלי והדמוקרטי העולמי. מבחינה מוסרית, הם איבדו את הזכות לשוב ולהסתמך על אותו דיון ממש כדי לדרוש את השבת הטריטוריה לחזקתם. הציונים לעומתם קיבלו את הכרעת הדין של העולם הדמוקרטי-ליברלי של אותה תקופה ולכן, מבחינה מוסרית, ראויים ליישב את הטריטוריה. הלאומיות הליברלית תעדיף תמיד את השיטה הדמוקרטית על פני כל צורת שלטון אחרת, מאחר והיא מאפשרת את חירויות הפרט החיוניות לקיומה של חברה ליברלית. זהו הבסיס המוסרי האוניברסאלי להצדקת קיומה של מדינת ישראל.
