יום שבת, 3 בספטמבר 2011

על העיוורון

אחת השאלות הנפוצות ביותר בחודש האחרון היא "מאיפה זה בא?". שטייניץ לא מבין את זה. איוב קרא לא מאמין בזה. ביבי כופר בזה. אך בכל זאת המחאה לא מאפשרת להם להתחמק. אז איך הגענו למצב הזה?
את התשובה ניתן למצוא, באופן מפתיע אולי, בראיון שהעניקה שלי יחימוביץ' לגידי וייץ ב-19 לחודש.
אמנם על פניו מדובר בעוד ראיון פוליטי שגרתי, אך המפגש הזה בין שלי ו"הארץ" הוליד סיפור שונה בתכלית.


מיס מיינסטרים
במוסף של ידיעות היו מחבקים את שלי. מיינסטרים זה הקטע שלהם. אבל את שורשי המחאה לא מוצאים במיינסטרים. שם מוצאים הפגנות של 300 אלף איש, אבל עד אז זה פשוט לא "סקסי" מספיק כדי להכנס. הארץ נשמע הרבה יותר מבטיח. בכל זאת, הארץ היא ישראל ובארץ ישראל קם העם היהודי. שם גם נטמן זרע הפורענות.
המחאה קמה כנגד האגואיזם. ייתכן ו"מנהיגי" או "מובילי" לא מודעים לכך, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי. האגואיזם מתאפשר בחברה שבה האדם רואה עצמו קודם כל כצרכן, לפני כל דבר אחר, ואז פשוט מפסיק להיות לו אכפת מדברים שאי אפשר לקנות איתם במכולת. מילים כמו "ציונות" ו"סוציאליזם" הופכות חד-גוניות ומקבלות פרשנות רחוקה שנות אור ממקורן. העיסוק האובססיבי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, השכיח מאיתנו שהציונות הכילה בתוכה מגוון דעות מאחד העם ועד הרצל. שדה הראיה הצר שמאפשר המבט דרך החור של הגרוש, הביא אותנו לחשוב שסוצילאיזם זה כמו קומוניזם רק בלי שפם ושאם לא נשמר מפניו ילאימו לנו את המכנסיים.


בין גדעון לוי לנחמיה שטרסלר
וכאן אנו מוצאים את שורשי המחאה. העיתון הזה, שמשנתו המדינית גדעון לוי והכלכלית נחמיה שטרסלר, מכיל את כל האלמנטים הדרושים להרס החברה הישראלית. בשאלותיו חושף גידי וייץ אלמנטים אלו. בתשובותיה מנסה שלי לשבור את התבנית. לכפור בשיטה עצמה. למי שכבר שנים מזריק לווריד את התמהיל המסוכן של גדעוניזם ושטרסלריזם, קשה מאוד להבין על מה היא מדברת. להשכיל לרדת לעומק הדברים. לעומת זאת, למי שעוקב אחרי שלי בשנים האחרונות הדברים קצת יותר ברורים והעליהום שבא אחר כך קצת פחות. אז לקראת הפגנת המיליון, רציתי לנסות ולגשר על הפער. כשאצעק מחר בעד צדק חברתי, חשוב לי שתדעו למה אני מתכוון.


האקסיומות
גידי וייץ מאוד אוהב אקסיומות. יש בהן משהו מסודר ונקי. הן מגדירות יפה שחור ולבן, טובים ורעים. הבעיה היא שכאשר הן כל כך שגויות הן פוגעות בתפיסת המציאות.


אקסיומה ראשונה
"אם המיליארדים שהושקעו בהתנחלויות היו מושקעים בתוככי הקו הירוק, אולי לא היינו מגיעים לרוטשילד".
זה לא לגמרי שגוי. ייתכן ובאמת, אם המיליארדים שהושקעו בהתנחלויות היו מושקעים בתוככי הקו הירוק, לא היה לנו סיכוי להגיע לרוטשילד. השדרה כבר מזמן היתה הופכת לפרויקט דיור יוקרתי לאלפיון העליון, שאנשים מלוכלכים כמו דרי האוהלים, לא היו יכולים להתקרב אליו מבלי לסכן את חייהם. שלי מנסה להסביר לגידי, שגם בלי התנחלויות לא היתה פה מדינת רווחה. המיליארדים האבודים היו זורמים לכיסם של טייקונים בעזרתה האדיבה של "היד הנעלמה". אל תתנו לשמה להטעות אתכם. היד הנעלמה דווקא מאוד נוכחת בחיינו. לעומתה יד הרגולציה נגדעת ומוחלפת בפרוטזות רעועות כל אימת שהיא מפריעה לשוק להסתובב חופשי.
גידי שלנו מתבלבל וממהר לסגת לשדה המוכר. תגידי שההתנחלויות זה פשע! הוא מתחנן. ספרי לי שאת מחרימה שמן זית מהר ברכה או לפחות את היכל התרבות באריאל. שלי המעצבנת מתעקשת לא לשתף פעולה. לא נורא, לפחות קיבלנו כמה כותרות משנה פרובוקטיביות שיגרמו לאנשים להתעצבן ולקרוא. לא בהכרח בסדר הזה.


אקסיומה שנייה
ישנה "סתירה דיאלקטית... סתירה אידאולוגית עמוקה [בין סוציאליזם וציונות]... תמיד היתה מחלוקת בדיון אם סוציאליזם וציונות יכולים לדור בכפיפה אחת... מפ"ם ומפא"י היו בוויכוחים אדירים לפני קום המדינה ובראשית המדינה".
אני לא אוהב להתבטא כך, אבל כשכל כך הרבה שטויות נכנסות בכל כך מעט משפטים, אני חייב לשאול את עצמי איפה לעזאזל היה העורך? קצת קשה לדעת מאיפה להתחיל לתקוף את ההנחות המגוחכות הללו, אבל אנסה בכל זאת.
נתחיל בדברים הקלים - מפ"ם הוקמה ב-48'. זה לא ממש מאפשר לה לריב עם מישהו לפני קום המדינה. חשוב גם לדעת שמפ"ם, כמו מפא"י, הגדירה את עצמה כמפלגה סוציאליסטית-ציונית. זה נכון שאנשי השומר הצעיר (בניגוד לאנשי אחדות העבודה) תמכו במדינה דו-לאומית, אבל מי אמר שזה לא ציוני? אני אגיד לכם מי אמר - ליברמן. ואם לא אז הוא ודאי יגיד. כשאתה חושב כמו גדעון לוי אז ברור שציונות לא מסתדרת לך אם גישה שכזו, אבל פעם היו פה אנשים עם קצת יותר שאר רוח והם ידעו שהציונות פנים רבות לה. כך גם הסוציאליזם. מפ"ם לא ויתרה על הגדרתה הציונית למרות הקו הכלכלי המרקסיסטי-רדיקלי שלה. הוויכוח אותו מתאר גידי יכל להתקיים במפלגה כמו מק"י. מפלגה שעבורה ציונות זה גזענות וקפיטליזם זה שלטון ההון. בדיוק כמו מה שלימדו את גידי חבריו הטובים נחמיה וגדעון. מזווית כזו זו באמת נראית סתירה נוראית ובלתי ניתנת ליישוב.
מכוון שהייתי מאוד נחרץ, אני חייב להסתייג מעט ולהודות שאני לא כזה מומחה גדול לעניין. אמנם גדלתי בקיבוץ של התק"ם, הייתי מדריך בנוער העובד ולמדתי קצת מעבר לממוצע על הפוליטיקה הישראלית, אבל זה לא עושה אותי בר-סמכא. אני לא יכול לומר בוודאות שלא היו אי אלו ויכוחים - ייתכן שאף מהותיים - על הסתירה שבין הסוציאליזם (הקיצוני) והציונות (הקיצונית). מה שכן אוכל לומר בוודאות גמורה, שאותה סתירה לכאורה, איננה כל כך טריוויאלית ומובנת מאליה כפי שמתאר אותה וייץ (שלי "לא ערה" לסתירה העמוקה בדבריה. שחצן).


אקסיומה שלישית
"כל מונופול הוא רע, בוודאי מונופול פרטי".
זו אקסיומה. אקסיומה צרכנית. שלי מנסה לאתגר את המראיין שלה ומסבירה לו שמשיקולים ציוניים אפשר ולעתים מונופול יהיה דבר טוב ברמה הלאומית. וייץ עושה אחד ועוד אחד ויוצא לו שלוש. כשמדברים על "מונופול טוב" הוא חושב על ההסתדרות ועופר עיני. אלה האנשים שנותנים משכורות עתק לבורים ועמי ארצות ביד אחת, ולוחצים את ידם של הטייקונים ביד השנייה. עכשיו תפסת אותה! לוחש לו נחמיה שטרסלר. תסביר לה למה עופר עיני הוא "חביבם של בעלי ההון" - מלגזנים בנמל אשדוד שעושים 100 אלף שקל בחודש. תסביר לה כמה זה חשוב לפרק את ההסתדרות ובעוד שאתה תוקף אותה משמאל, אני אתקוף מימין.
כמה מאכזב לקרוא את זה. הרי רק לפני מספר פסקאות תקפת אותה על שלא תמכה בדב חנין לראשות עיריית תל אביב. מה זה משנה שהוא רוצה לשנות את המנון, שבנו סרבן ושהוא לא ציוני? העיקר שהוא ידאג לדיור בר השגה! מדהים. לרגע נפעמתי ממשנתך הסוציאליסטית הרדיקלית. לרגע קט נדמה היה, כי זהותך המעמדית קודמת לזו הלאומית, וציונות מבחינתך היא אך משנית לרווחתו של מעמד הביניים. עכשיו זה ברור שבכלל לא התכוונת. כמו שאמרת, העלאת מחירים מופקרת של מוצרי יסוד ומחירי דירות מופרכים מרגיזים אותך מאותה סיבה - אתה צרכן ותו-לא. אתה רוצה הכל ובזול. שלא יבלבלו לך את המוח עם כסאות לקופאיות (שיעמדו, מה יש?) או עם פגיעה במחלבות (מה, קוטג' לא נולד בקופסא?!). את זכותך המקודשת לקנות בזול אסור לערער.


על הסולידריות
מחאה חברתית, בייחוד רחבה כמו זו, היא דבר תמוה בעיניהם של הגדעון-לויים. הם מנסים כבר שנים לגייס את ההמונים לחרם, השתמטות וסרבנות כדי לעבור לשלב הבא באבולוציה של הציונות. שלב הפוסט-ציונות. סולדיריות היא משהו שהם מוכנים לגלות רק כלפי הפלסטינים המסכנים. האדם הנאור לא מגיע לחוגי בית במושבה הגרמנית בירושלים, אם לא מדברים שם על הפלסטינים שנמצאים ממש מעבר לכביש. גידי וייץ לא יודע נפשו מרוב זעם. איך אפשר? איך אפשר לא לדבר על הפלסטינים? על מה לעזאזל עוד יש לנו לדבר?! נפגשת עם מנהיגים פלסטינים בשנים האחרונות? היית מתארת את יחסנו עם הפלסטינים מ-67' ועד היום כמצב של פושעים וקורבנות? למה את לא מתעסקת בסכסוך ובהשלכותיו ארורה שכמותך?! אני יודע - שיקולים טקטיים. פופוליזם. כי זה ידוע שרק אנשים אמיצים מדברים על הסכסוך. זה גם מאוד מועיל. כבר שנים אנחנו חוזרים על אותן מנטרות ותראי אך זה מקדם אותנו. תראי לאן הגענו.
מה אגיד לך גדעון/גידי לוי/וייץ - בפריימריז הקודמים, כשתמכתי בשלי, אמרו לי הרבה אנשים שאני עושה טעות. "שלי לא מביאה מנדטים", היה הטיעון המרכזי. היא מתעסקת בשטויות. אנשים הולכים לקלפי כדי להחליט על התקיפה באיראן ולא כדי להזדקן בכבוד. אבל היום במספרה בעתלית, מקום שהוא לא ממש מעוז העבודה, היתה תמימות דעים. אייל גבאי צודק. בשביל שמשהו פה ישתנה צריכים את שלי יחימוביץ' בהנהגת המדינה. העם דורש צדק חברתי? כנראה ששלי תדאג שהוא יקבל את זה.


שוביניזם סנטימנטלי
כשמישהו אומר לי שהוא מאוד מעריך את שלי ואת פועלה ויודע שהיא פוליטקאית ישרה ואמינה, אבל עדיין - לא מאמין שהיא יכולה להיות ראש מפלגה (שלא לדבר על ממשלה), אני מודה שאני מיד חושד בו בשוביניזם. כדי לבדוק את ההשערה אני עושה מבחן פשוט. אתם מוזמנים לנסות את זה בבית.
שאלה: תגיד, זה בגלל שהיא אישה?
תשובה: מה פתאום. היא פשוט אין לה תכונות של מנהיגה. היא לא אסרטיבית. אין לה את הביטחון הזה שאנשים צריכים.
שאלה: אתה מכיר אשה שיש לה את זה? ציפי לבני אולי? אולי גולדה?
תשובה: גולדה היא לא דוגמא. היא היתה יותר גבר מבן-גוריון.
שאלה: אז אתה בעצם אומר שאלו תכונות גבריות. אשה שיש לה תכונות גבריות יכולה להיות ראש ממשלה...
תשובה: כן...
שאלה: ...אבל אז היא לא ממש אשה. אז זה בגלל שהיא אשה.
תשובה: כן. כנראה שכן.


אז - שלא יעבדו עליכם!


נ.ב.
די לכיבוש, די לכיבוש, די לכיבוש. שתי מדינות לשני עמים, שתי מדינות לשני עמים, שתי מדינות לשני עמים.
מרוצים? יופי. עכשיו אם לא אכפת לכם, אני רוצה צדק חברתי.

יום שבת, 18 ביוני 2011

ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה

התנצלות קצרה
מאז הוקמה לא הוציאה הועדה את הדו"ח השבועי עליו התחייבה. אין הדבר נובע מסיבות תכניות אלא טכניות בלבד הקשורות בעומס עבודה בלתי צפוי שנפל על יושב ראשה. בכל זאת נצרף למעמיקים ביניכם את דברי המבקר, שמפאת קוצר היריעה לא נוכל לעסוק בהם היום.
עמכם הסליחה.
17.5.11 - המבקר: אסור ששיקול כספי ימנע הנסיעה לפולין


דו"ח 1/2011
מיכאל בן-ארי מציג: תורת הגזע היהודית
דו"ח זה יעסוק בפעולה הצינית, הבזויה והגזענית של "יקיר" הוועדה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי.


רקע
מדינת ישראל נמצאת בבעיה. כבר שנים שאף אחד לא מוצא לנכון להגדיר חוק ומדיניות הגירה ברורים וחד משמעיים. יותר נכון להגיד - אף אחד לא מוצא לנכון לאכוף חוקים אלה. לאחר שנים של חוסר החלטיות ואוזלת יד מצד הרשויות, הגיע המצב בדרום תל אביב (בה שוהים רוב מהגרי העבודה בישראל) לסף פיצוץ.
מהגרי העבודה, רובם יוצאי אפריקה, נדחסים בעשרות לתוך דירות קטנות הצרות מלהכיל אותם. הדוחק הרב, בשילוב עם העוני ותוצרי הלוואי שלו, הביאו לחיכוכים רבים בין תושבי השכונה הוותיקים לשכניהם-מכפיה.


פעילותם של גורמי הימין לתיקון המצב
בחודשים האחרונים החליטו גורמים מהימין הפוליטי בישראל להרים את הכפפה ולנסות לפתור בדרכם את הבעיה שנוצרה. הם הקימו את משמר השכונות, בניצוחו של ברוך מרזל, שתפקידו להגן על התושבים מהמסתננים האכזרים. בינתיים, מלבד ארגון הפגנות ופרובוקציות, ומתן ראיונות מתלהמים לאמצעי התקשורת - לא נרשמו אירועים מיוחדים בהם נטלו חלק שומרי השכונות ולא ברורה תרומתם למניעת הפשיעה החמורה שלכאורה מבצעים המסתננים באופן יומיומי.


אירוע בריכת גורדון ויישום לקח מספר 3
על הרקע עברתי בקצרה, מאחר והוא איננו הנושא כאן. אין זה מעניינה של הוועדה לעסוק במדיניות הגירה כזו או אחרת. הנושא שמן הראוי לעסוק בו הוא יישום לקח מספר 3 - "חינוך לסובלנות ולקבלת האחר מתוך תפיסה שאדם הוא אדם הוא אדם".
הפלצות שמעוררת פעולת הימין בבריכת גורדון נובעת מהנחות היסוד העומדות בבסיסה. מיכאל בן-ארי וחבריו לא מאמינים בשוויון ערך האדם. זו לדידם פלצנות שמאלנית צבועה. מבחינתם יש יהודים שהם גזע עליון ויש את כל השאר. באחד מהשלבים האחרונים שבתחתית תחתיתו של הסולם יושבים מהגרי העבודה, ובייחוד אלו שהם גם לא יהודים וגם כושים (!). הם גם מניחים כמובן מאליו שכולם, בסתר ליבם, חושבים כמותם. הם מפחדים להודות בכך בקול רם, או אפילו בינם לבין עצמם מטעמים חברתיים בלבד. זה פשוט "לא יפה" להיות גזען. כדי לחשוף את האמת ולהסיר את המסכות של הצפונבונים שנואי נפשם, יש לנקוט בפעולות קיצוניות.
הוכחות בדבר קיומן של הנחות היסוד הללו ניתן למצוא למכביר בסיקור התקשורתי של "פעולת" הימין. כמו סרסור ממולח, שלח בן-ארי את נעריו לקנות חיות-אדם מיואשות במחיר מציאה של 50 ש"ח לראש. בכתבה של ערוץ 10 אומר איתמר בן-גביר שאם לסודנים יש זכויות אדם אז הם יבואו גם לפה וגם לרמת אביב (תרגום: לסודנים אין זכויות אדם ואתם יודעים את זה, אבל בשכונת התקווה זה לא מפריע לכם שיהיו להם).
ערוץ 10 סייע לאיתמר בן-גביר ומיכאל בן-ארי ליצור רושם של הצלחת התרגיל. כשתושב מקומי אומר לבן-גביר שאסור לו להיכנס, מגיב בן-גביר כאילו התכוון אותו תל אביבי שלכושים אסור להיכנס. בתגובה עומדים בן גביר ובן ארי ומלגלגים בציניות: "גזענות זה דבר לא טוב. זה לא מכובד". אלו הם נבחרייך ישראל - אנשים שחושבים שהבעיה היחידה שלנו עם גזענות היא שזה דבר לא מכובד או שזה לא מצטלם יפה.
מיכאל בן-ארי, שמבחינתו יכלו אותם קופים מגודלים שהוא רכש לטובת הפרובוקציה שלו לנסוע מהבריכה ישר לשדה התעופה, מצהיר בתמימות כי "זו אחת הפעולות הראשונות שאנו עושים לטובתם" (הפעולה הבאה תהיה כנראה גירוש מהארץ). אנשי ערוץ 10 יכלו לשאול שאלות נוקבות, או לנסות לעמת את "גיבורי" האירוע עם הסיבות לכך שהביאו אותם לשם, אך שוב הם בחרו לשתף פעולה ולצלם עוד אזרח תל אביבי שדורש לסלק את בן-גביר מהמקום, כאילו הוא מתקומם כנגד הרוחצים האפריקאים.
כשחברת מועצת העיר רחל גלעד וולנר מנסה להסביר למנוצלים (טיפשה, כאילו שהם יכולים להבין משהו) מה קורה פה צועק לעברה בן גביר: יש להם זכויות אדם! יש להם זכויות אדם! למעשה הוא סיים להשתמש בהם ואין לו עוד צורך בהם, אבל למה לא לצחוק על הדרך על עוד מושג פלצני כמו "זכויות אדם"?
ומה לגבי "גיבורי" האירוע? מסכם הכתב החרוץ של ערוץ 10: "אותם כרגיל אף אחד לא שאל". אולי חשבת אתה לשאול אותם? מה קרה - יועץ התקשורת של מיכאל בן ארי לא הסכים לך? עוד יום שחור לתקשורת הישראלית, שכבר מזמן מעסיקה יח"צנים במקום כתבים והמירה את התחקירנים ביועצי תקשורת מטעם. מה יכולתי לעשות? ישאל הכתב - אני רק מילאתי הוראות.


מסקנות הועדה
המצב עגום מכפי שחשבנו.
הפגנת הגזענות של חבר הכנסת בן-ארי מעידה כאלף עדים שהוא מהשואה לא למד דבר. לכאורה, כך נראה, שהבעיה שלו עם האידאולוגיה הנאצית (ונעזוב רגע את עניין ההשמדה ההמונית בצד), היא שהם פעלו נגד היהודים. אילו היו פועלים נגד מוסלמים, נוצרים או סתם כושים - ייתכן מאוד שלא היתה לו שום בעיה עם זה. נהפוכו - ייתכן ואף היה רואה בהיטלר סוג של משיח בן-דוד בזעיר אנפין. אחד שנשלח להכרית את זרע עמלק בעבורנו.
מושגים כמו גזענות וזכויות אדם, שאמורים להיות נר לרגליה של מדינת העם היהודי למוד הסבל והפוגרומים, מושמים ללעג וקלס בפיהם של נבחרי ציבור. איך הגענו לתהום נשיה כזו?! איך לא רעדו אמות הסיפין לאור מופע האימים הזה?! איך ייתכן, שכה רבים הם האנשים האינטיליגנטים הרואים בברבריות הזו מעשה לגיטימי?!


לנו זה לא יקרה?
לאור העובדה שזהו רק הדו"ח הראשון, קשה להיות אופטימיים.

יום שני, 9 במאי 2011

זכרון דיפרנציאלי

שאלת תם: איך קוראים ליום הזכרון אותו אנו מציינים רגע לפני יום העצמאות?
חלק קוראים לו "יום הזכרון לחללי צה"ל".
חלק יתקנו "יום הזכרון לחללי מערכות ישראל".
ויש שידייקו "יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה".

אבל יש גם כאלה שיגידו "יום הזכרון לטרור האסלמי והפושעים המוסלמים".
אותם אתם לא תבינו, כי הם יגידו את זה ברוסית.

הכל התחיל בערב יום הזכרון האחרון. לאחר הטקס הצנוע בבינה, חזרנו הביתה והדלקנו טלוויזיה. אם בחגים היהודים-דתיים יש סדר או מסכת, הרי שהמקבילה הציונית ביום הזכרון היא לצפות בטקסים וסרטי הנצחה בטלוויזיה.
לקח לי קצת זמן לשים לב, בעודי מרפרף על תצוגת הממיר, שבערוץ 9 (זה שנועד לקהל הצופים דוברי הרוסית) יש לוח שידורים קצת שונה משאר הערוצים.
בעוד הערוצים הגדולים "שרו בכיכר" ו"בכו בכיכר" - זכו צופי ערוץ 9 בסרט דקומנטרי על מבצע אנטבה.
מאוחר יותר, כשעברנו לראשון לציון לדבר על ילדים שאיבדו את אבותיהם - שידרו בערוץ 9 סרט דקומנטרי על מלחמת ששת הימים.
זה נראה לי מוזר, אבל לא ממש התעסקתי עם זה בערב יום הזכרון עצמו.
היה לי מפגש עם המתים הפרטיים שלי באותו יום.

למחרת, אחרי העבודה, שוב הדלקתי טלוויזיה. עכשיו החלטתי להתעמק קצת יותר בנושא. התחקיר הקצר שעשיתי התחיל בטבלה הזו.
אתם מוזמנים לעצור רגע ולחשוב (ואשמח אם גם תכתבו בתגובות למטה) אילו מסקנות אתם מסיקים מעיון בטבלה. אני, כהרגלי, אכתוב שלושה דברים מרכזיים מכל מה שחשבתי.
הקדמה
בתוכן פרסומי שמצאתי על ערוץ 9, נטען כי "הערוץ הינו ערוץ הבית לעולים מברית המועצות ומספק להם אינפורמציה ובידור תואמים לצרכים של דוברי הרוסית בחברה הישראלית". לוח השידורים ביום הזכרון מראה בדיוק מה קברניטי הערוץ חושבים על קהל היעד שלהם.

הרוסים הם בורים
מאחר ורובם נמצאים פה רק עשרים שנה, יכול להיות שהם עדיין לא יודעים מה באמת קרה פה לפני שהם הגיעו. לכן חשוב שנעשה להם סקירה יסודית ומקיפה ונקרין את מיטב סרטיו של ליאוניד מלצ'ין (וזה מעניין - לא מצאתי עליו כלום בגוגל בעברית למרות שהוא כנראה אחד היוצרים המוכשרים בעולם. כל כך מוכשר עד כי בערוץ 9 לא חושבים ששווה לראות יצירות של אף דוקומנטריסט אחר!). אחרי שהם יבינו עד כמה אנו צודקים, גדולים, חזקים וגיבורים, נוכל לעבור לשלב הבא.

הרוסים הם אלימים
הרי דבר ידוע הוא שרוסים מתעבים חולשה ונמשכים לכוח. תהיה זו בכיה לדורות אם נציג להם תכניות על שכול וכאב. אם נראה להם חיילים בוכים ואמהות שבורות. עדיף לדבר בשפה שלהם. נראה להם תכנית על מחבלים מתאבדים ואמהות שחולמות שבניהם יהיו שהידים. אחר כך נראה להם שאצל המוסלמים אף אחד לא תמים וגם נשים הם פצצות מהלכות. אחר כך נערבב את זה עם תכנית על מרגלים בברה"מ (הם מתים על זה!) ובסוף - המסע לפולין עם המטס מעל אושוויץ. זה נראה אולי לא קשור, כי יום השואה היה שבוע שעבר, אבל לדעת ערוץ 9 זה יעביר את המסר הנכון לקהל דוברי הרוסית: המוסלמים הם נאצים, אנחנו ברית המועצות וחיל האוויר הפציץ את אושוויץ.
תחי מדינת ישראל! כל הכבוד לסטלין!

מה אסור שיהיה!
למשל תכנית כמו "אחיות" שעשו בערוץ הראשון. איזה מין דבר זה?! לחבר ילדה יהודיה וערביה (דרוזית, אבל הם לא יבינו את ההבדל) ולהגיד שהם כמו אחיות בשכול? השתגעתם?! זה יבלבל אותם לגמרי.
או "בלעדיהם" - סרטים של תיכוניסטים, שבוודאי לא מגיעים לקרסוליו של ליאוניד מילצ'ין, שמציגים "מגוון נקודות מבט מרגשות לסיפורי השכול השונים". רגש זה בן-דוד של רכרוכיות ושכול זה מה שצריך לעשות לערבים. אל תטרידו אותנו גם עם זה.
ושלא תחשבו אפילו לתרגם לרוסית את הסרט על קרן טנדלר ז"ל. מי שמע על בחורה במסוק? זה לא יהיה מקובל על קהל היעד של ערוץ 9. הצופים שלנו מתחברים יותר למסרים של יוליה שמאלוב, שהיתה ממקימי הערוץ.
דווקא בערוץ 2 שמו תכנית שנשמעת מתאימה לערוץ - "ואקום - אצבע על ההדק לתמיד". אמנם זה מדבר על יהודים שמתחפשים לערבים (מסתערבים, מה שנקרא), אבל זה בשביל להרוג אותם אז זה בסדר.

וזה בעצם מסביר את הכל לא?
ב-19:50 יתכנסו צופי ערוץ 9, ביחד עם כל שאר עם ישראל מערוצים אחד, שתיים ועשר, סביב מדורת השבט של הדלקת המשואות בהר הרצל. הם יגיעו כמו כולם, אבל קצת שונים.
העיניים שלהם לא יהיו נפוחות ואדומות מדמעות. הם יגיעו בלי ששמעו מעולם על בועז שמואל ורועי רוזנר. בלי שלמדו על הסיפורים שמאחורי השירים ששומעים כל כך הרבה בטקסים מסוג זה. הם לא ילוו את גילי בחיפוש אחר אחיו גיורא שנעלם במלחמת יום הכיפורים. כאילו כל זה לא נוגע להם. חיים לידנו במדינה אחרת, בעולם מקביל.

התחקיר הזה מעלה לי הרבה שאלות, אבל גם עונה לי על כמה שהטרידו אותי.
למשל עכשיו ברור לי לחלוטין למה אשה כמו אנסטסיה מיכאלי פרחה בו (מעניין עד כמה היא תוצר של הערוץ ועד כמה הוא תוצר שלה, אבל זה לתחקיר אחר).
אני מרגיש שנפתח לי צוהר לכר הגידול האידאולוגי של "ישראל ביתנו", שתפיסות העולם שלה חלחלו כבר מזמן אל מעבר לגבולות קהל הצופים של ערוץ 9. מי יודע, אולי בקרוב יגיע ליאוניד מילצ'ין גם לערוצים המסחריים.

ויכול להיות שאני מגזים. שזה הכל בסך הכל בעיה של שפה. אילו היו מדובבים לרוסית את כל סרטי ההנצחה, אז גם בערוץ 9 היו מקרינים אותם. אני גם מייחס המון חשיבות לערוץ הזה. יכול להיות שלא כל כך הרבה אנשים צופים בו.


בכל זאת, רק כדי להיות בטוח, אני מקווה שהרבה דוברי רוסית יקראו את הבלוג הזה ויתעצבנו. יתעצבנו ממש שככה אני מציג את הציבור שהם משתייכים אליו.
מכם אני רוצה לבקש - לכו לערוץ 9. תתעלו את העצבים שלכם למהפכה באופן שבו הנהלת הערוץ הזה מתייחסת לקהל היעד שלה.


ושיהיה יום עצמאות שמח.
לכולנו.

לוח השידורים ליום הזיכרון


ערוץ 1
ערוץ 10
ערוץ 2
ערוץ 9
מקום קבורתו – החיפוש אחר דב ינוביץ' לוחם הפלמ"ח שנעלם.
חלונות של געגוע – בועז שמואל ז"ל
כדי שלא יאבד – הסיפורים שמאחורי השירים
מוות מתוק – על תופעת המתאבדים: מהחששיון בפרס, דרך הקמיקזה היפני ועד השהיד המוסלמי
סרט הנצחה – עמותת הצנחנים
רועי רוזנר ז"ל
מבזק חדשות אינטרנט
דמוקרטיה ירוקה – תעודה המנסה להתחקות אחר הסיבות להיווצרותו של הטרור האיסלאמי
הכל אנשים – יאיר שטרן
חיים אהרנוולד ז"ל
זוכרים שרים ומספרים – שידור חוזר של הטקס המרכזי מבריכת הסולטן
חדשות
אפצ'י וסיפור לחגים ומועדים – על השכול לילדים
לזכרם 2011 – משה ישראל דורנשטראוך ז"ל
מבזק חדשות אינטרנט
פצצות מהלכות, מחבלות מתאבדות (לאוניד מלצ'ין) – תופעת השהידיות
בלעדיהם – סרטי הנצחה לנופלים שיצרו תלמידי מגמות תקשורת  של תיכונים בארץ מגוון נקודות מבט מרגשות לסיפורי השכול השונים
ערן אריאל ז"ל
המשך הטקס המרכזי
לאחר 9 שנים – תעודה. אירועים בולטים בעשור האחרון בישראל
אחיות – עדן מקיבוץ מרחביה ורנין מהכפר הדרוזי ג'וליס על ההתמודדות עם השכול ואובדן האח.
יוסף (מהלל) לוביא ז"ל
מהדורה ראשונה – חדשות
מוות למרגלים – סדרה בלשית המתרחשת בסוף מלחמה"ע ה-2 בברה"מ
חדשות באנגלית
דוידוביץ' מנשה-יצחק ז"ל
ואקום – אצבע על ההדק לתמיד – סיפורם של המסתערבים
חדשות
ערב חדש
אהוד אפרתי ז"ל
שש עם...
האולפן הפתוח – אקטואליה
שווה מחשבה – ד"ר שגיא אסא ומיה מורנו מדברים על התמודדות עם שכול
אלעד ליטווק ז"ל
עוד מעט נהפוך לשיר
11 בספטמבר – כישלון ה-CIA (לאוניד מלצ'ין) – עובדות לא ידועות על אסון התאומים
גשם שיבוא – בת שבע הופרט שכלה שני אחים בששת הימים, בן בכור שהיה מח"ט ובן שני שנפטר מסרטן
נגעה בשמים – על הטכנאית המוסקת קרן טנדלר ז"ל
חדשות
קמנו מעפר – מסע משלחת חיל האוויר לפולין והמטס מעל אושוויץ
התנערי, מעפר קומי – חברים ובני משפחה מספרים על משפחת פוגל
גחליליות – גילי מחפש את אחיו גיורא שנעדר מאז יום הכיפורים

חדשות
חדשות
חדשות

בעד ונגד – אקטואליה
טקס הדלקת המשואות בהר הרצל

יום ראשון, 8 במאי 2011

ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה

לפני שנתיים פרסמתי כאן רשימה על לקחי השואה.
נושא השואה מעסיק אותי שנים רבות. לא יודע למה. מין אובססיה לא ברורה.
וזה לא מהפן הקורבני, אלא משהו הרבה יותר סקרן. מעיין דחף מציצני לרוע האנושי. ניסיון לבחון מה ולמה קרה ואיך זה התאפשר. אבל יותר חשוב מהכל - האם מה שקרה יכול לקרות שוב?
על שאלה זו כבר מזמן עניתי: ללא שום ספק.
אבל האם זה יכול לקרות לנו?! אם קראתם משהו ממה שאי פעם כתבתי, אתם כמובן מבינים שאני מתכוון לנו לא מהצד של הקורבן, אלא מהצד השני.
אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז על הקמתה של ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה, ובראשם השלושה להלן:


1) יש להגן על הדמוקרטיה משימוש לא נאות בחירויות אותן היא מאפשרת.
2) דאגה לחלשים ולמוחלשים בחברה, על מנת שלא יודרו או יראו עצמם מודרים מהשיח הפוליטי.
3) חינוך לסובלנות ולקבלת האחר, מתוך תפיסה שאדם הוא אדם הוא אדם (וגם היא, כמובן. השימוש בלשון זכר נובע ממוגבלותו של הכותב ולא מבטא העדפה מגדרית).
הוועדה תפרסם דו"ח שבועי, מבוסס על אירועים אקטואליים, במטרה לענות על השאלה החשובה מכל - לי זה לא יקרה?


דו"ח אפס - הוראת השואה והנחלת לקחיה במערכת החינוך
כאן בעצם מתחיל הכל. בחינוך של הילדים.
זה נכון שלטקסים ולעצרות זכרון אנו מגיעים עוד לפני כיתה א'.
את הצפירה הראשונה סביר להניח ששמענו עוד לפני הגן.
אך בסופו של יום, החינוך הוא הכלי המרכזי שיש למדינה בעיצוב החברה האזרחית.
אז מה קורה במערכת החינוך שלנו?
מתוך דו"ח מבקר המדינה - שנתי 60ב' 2009:

1) הוראת השואה במגזר הערבי - השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא, מדוע מתחיל הדו"ח דווקא מהמגזר הערבי? האם זה כדי "ללכת על בטוח"? או שאולי לא האמינו שימצאו משהו במגזר העברי? כך או כך, אתם יכולים לנחש מה כתוב בנושא זה. "המשרד לא שיתף נציגים מהמגזר הערבי בדיונים ובוועדות העוסקות בהוראת השואה. המשרד גם לא התאים את תכניות הלימוד למגזר הערבי לתפיסות עדכניות בנושא.".
לא נפלתם מהכסא, אה? אתם גם לא צריכים את מבקר המדינה כדי לדעת, שאין ילדים ערבים במסעות לפולין והם ממעטים לבקר ביד ושם.
למה להם? זה הרי לא שלהם, נכון? המוטיב הישן והטוב של "אל תיגעו לי בשואה" חי ובועט. האם נושא זה לא רלוונטי לילדי החינוך הממלכתי-ערבי? כנראה שבמשרד החינוך מאמינים שלא.


כמובן ששמועות על כך שהאנגלים לא מלמדים על השואה בגלל מחאת המהגרים המוסלמים, גרמו לגל ספאם שלא היה מבייש את הצונאמי ביפן, אבל למוסלמים בישראל יש פטור.
עצוב.


2) מי לומד מה ומתי?! - בחלק שבודק את תכנית לימוד השואה, מגלה המבקר שאין תכנית. יש חוזרי מנכ"ל. אלה, כלל לא מטווים תכנית ברורה ומוגדרת ובכלל, לא יכולים לשמש תחליף לתכנית שכזו. מזל שיש אנשים חכמים במשרד החינוך בירושלים והם החליטו למנות אחראית.
"בחוזר מנכ"ל מאוקטובר 1998 הודיע המשרד כי מונתה עובדת אחראית ללימודי השואה במזכירות הפדגוגית, לריכוז הנושא ולייעוץ למוסדות החינוך וליחידות המטה. נמצא, כי היא הועסקה בתפקיד רק כמה חודשים, ולאחר עזיבתה לא מונה עובד אחר תחתיה. יותר מעשר שנים אין במשרד אחראי לנושא."

הלו - פה כבר לא מדברים רק על הערבים. מסתבר שגם ליהודים אין לאן לפנות לייעוץ בנושא הוראת השואה.

3) אז יש תכנית או אין תכנית?"הנתונים מלמדים כי המשרד לא הכין תכנית לימודים כוללת להוראת השואה אף לאחד מהמגזרים. המשרד אינו מחייב ללמד את הנושא ואינו מנחה את המורים והגננות כיצד לעשות זאת. רק בחטיבה העליונה מחויבים התלמידים ללמוד היבטים עיוניים של השואה במסגרת הוראת ההיסטוריה."
"יודגש שההנחיה הכללית של המשרד אינה תחליף לתכנית מטעמו. בכל מקרה ההנחיה אינה כוללת את תלמידי חטיבות הביניים בכל המגזרים, והתלמידים במגזר הממלכתי ובמגזר העצמאי יכולים לסיים את לימודיהם בחטיבה מבלי שלמדו דבר על השואה."


הפתרון (הסופי?) של משרד החינוך
אז מה למדנו היום?
ילדי ישראל בכל הגילאים ובכל המגזרים לא לומדים על השואה.
משרד החינוך שולח אותם לכל מיני מכונים שיעשו את העבודה במקומו (מישהו מריח הפרטה?), וגם אז לא בודק מה הם עוברים שם ומה האפקטיביות של לימוד מסוג זה.
בחוסר התאמה תהומי לטקסים רבי ההוד, שרוצים "לרגש" אותנו ו"לגעת" בנו, שומר עם ישראל את ילדיו בורים מדעת ורחוקים מניסיון נטול סופרלטיבים לעודד אותם לחשוב על העובדות, המסקנות והלקחים מהשואה. וכפי שניסח זאת בקצרה המבקר:

לדעת משרד מבקר המדינה, קיים פער ניכר בין החשיבות הציבורית הנודעת לנושא השואה, המובעת גם בדברי החקיקה, לבין העובדה שהוראת השואה בבתי ספר היא חובה רק לנבחנים בבחינת הבגרות בהיסטוריה. 

אבל שר החינוך לא פרייאר. גדעון סער קרא בעיון את דו"ח המבקר והחליט לעשות מעשה.
לאחרונה הוציא משרד החינוך הוראה החדשה, המחייבת את לימוד השואה במגזר הערבי. "כבר במועד הקיץ הקרוב יחויבו תלמידי התיכון הערבים והבדואים בישראל ללמוד ולהיבחן על אודות רצח העם היהודי בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה ובסיבות ובנסיבות שהביאו לכך.".

כל הכבוד גדעון.
ועדת המעקב מורידה בפנייך את הכובע.
אבל מה עם היהודים?
צריך לדאוג שגם היהודים ידעו משהו על השואה, חוץ מזה שזה נורא עצוב ושצריך לבכות באושוויץ. בכל זאת, לא נעים שהערבים ידעו על זה יותר מאיתנו. פדיחה.
אולי נארגן גם לנו איזו בחינה?
שאלון?
משהו?

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

בין כסה לעשור של התנועה הקיבוצית

אם כל מה שנותר מחזון 'התנועה הקיבוצית' המפואר וערכי תנועת העבודה, היא שאיפה סקטוריאלית למקסם רווחים, אזי אורית נוקד מגשימה אותה במלואה.

אם לשפוט על פי הקולות מבית התנועה הקיבוצית, או לפי עיתונות התנועה - אין ספק כי המכה הכואבת ביותר לחברי המפלגה במחוז באה מכיוונה של אורית נוקד. אילו ידעו 86% מהם, כי קולותיהם ינוצלו על מנת לחזק את אחיזתו של אביגדור ליברמן בממשלה - בוודאי היו שוקלים שנית את הצבעתם. הדבר המדאיג והעצוב ביותר היה לקרוא ולשמוע שוב ושוב ומעל כל במה את "תפיסת העולם" של נציגתנו-לשעבר בבית המחוקקים. עכשיו כבר ברור, כי לה ולחברים המברכים על כך שכעת "תיק החקלאות בידינו!", אין כל עניין בחברה הישראלית. הם פרשו ממנה והוציאו עצמם מן הכלל. רק לעצמם רוצים לדאוג הם, צר עולמם כעולם נמלה. כל המילים היפות אותן כתבה במכתבה המשתפך לחברי התנועה, על כך שפעולתה נובעת מנאמנות ל"ערכים של צדק חברתי, הגנה על הדמוקרטיה, פיתוח ההתיישבות וקידום התהליך המדיני", הן בגדר מס שפתיים ומשמעותן העמוקה כבר מזמן נשכחה מלבה. למי שחי פה בשנתיים האחרונות נותרו שתי אפשרויות – לצחוק או לבכות. בכל 62 שנות קיומה לא היו הפערים החברתיים בישראל גדולים יותר; בכל 62 שנות קיומה לא היתה הדמוקרטיה הישראלית בסכנה מוחשית יותר; ובכל 62 שנות קיומה לא היה גורל ההתיישבות מעורפל יותר מכפי שהוא היום. אסוננו הוא שבזכות אהוד ברק גם מפלגת העבודה חתומה על השפל הזה. בזכותה של אורית נוקד, תמשיך התנועה הקיבוצית להיות מזוהה עם התהומות אליהם עוד נדרדר. אורית מאמינה כי בסיעת העצמאות, שבה ידברו "בקול אחיד וברור" היא תוכל לתפקד טוב יותר ולהמשיך להיות נאמנה לשולחיה. תתכבד נא השרה ותשיב – במה עדיפה את על בני התנועה האחרים, כמו משה יעלון וחיים אורון? לפחות הם זוכרים כי ישנן מטרות גדולות יותר מהם ואפילו, תאמיני או לא – מהתנועה הקיבוצית גופה.

מתי הפכה התנועה הקיבוצית לגרסה מרושלת של ש"ס? האומנם איבדנו רצון להשפיע השפעה ערכית רחבה ועמוקה על החברה בישראל? האם כל מה שנגזר עלינו להתעסק בו זה תקציבים להתיישבות והקלות בהיתרי בניה? אני התנגדתי לכניסה לקואליציה, אך יאמר לזכותם של המצדדים בה, שלא אינטרס צר עמד לנגד עיניהם, אלא מה שהם תפסו כמשימה לאומית -  לאזן את ממשלת הימין, לחזק את הביטחון ולקדם את המשא ומתן. הכרעתם של חברי המרכז להיות שותפים בקואליציה לא יכולה להכשיר את כל השרצים כולם. אני רוצה להאמין, כי אילו ידעו חברינו במרכז המפלגה את מחיר הישיבה בקואליציה, קרי, תמיכה בחוק הנאמנות וגירוש זרים, הגדלת ההתנחלויות ותמיכה במסים אשר מביאים את מעמד הביניים לפי פחת – היו רובם ככולם מתנגדים.
בקרוב תמלא שנה לבחירתי כמזכיר המשמרת הצעירה במחוז. במהלך שנה זו חרשתי את הארץ לאורכה ולרוחבה וביחד עם ראש המשמרת מיכל בירן, נפגשתי עם כל צעיר וצעירה שעוד היו מוכנים לשמוע על מפלגת העבודה. המסר של הצעירים הוא ברור – אנחנו רוצים ערכים! תראו לנו שיש לכם דרך. שאתם פועלים במשהו להצלת המדינה שחומקת לנו בין האצבעות. שבעוד רגע כבר לא נרצה לגדל בה את ילדינו. אנחנו עוד נשאר פה ונלחם עליה, יסכימו רובם. אנחנו עוד זוכרים איך זה יכול ואמור להראות, אך לילדינו כבר לא יישאר כלום. הם יהיו מיעוט מבוטל ונרדף במדינה שכבר לא תתיימר אפילו להיות דמוקרטית.

עזיבתם של חברי 'העצמאות' התקבלה באופן חד משמעי בברכה בקרב הצעירים. הם חוזרים למפלגה, אבל עדיין על תנאי. ולא – זה ממש לא בגלל שלראשונה מאז קום המדינה אין ייצוג של איש קיבוץ במפלגה. אם תעמיד התנועה מועמד ראוי, אין שום סיבה שלא יתמודד ברשימה הארצית. עכשיו חובת ההוכחה היא עלינו: האם נותר בתנועה שאר-רוח להיענות לאתגר של הצלת המדינה, או שמא נמשיך להסתגר בד' אמות ולדרוש את השריון ש"מגיע לנו" לקידום עניינינו הפרטיקולרים?

יום רביעי, 19 בינואר 2011

תקפותה המוסרית של מדינת ישראל

אם הייתי קורא כותרת זו לפני עשר שנים, הייתי מתרעם ומתקומם. סביר להניח שלא הייתי קורא מילה נוספת. את מי מעניינת "תקפות מוסרית"? אנחנו חייבים דין וחשבון למישהו? פלצנים. שישרפו כולם! אני רוצה לראות שמישהו ינסה להזיז אותנו מכאן. מאז התבגרתי ולמדתי, שהיכולת להסביר בשפה בינלאומית מדוע נוכחותנו כאן היא צודקת וראויה מוסרית, היא כוח ולא חולשה. הבריחה לטיעון הדתי הנשען על התנ"ך, או ההיסטורי הנשען על השואה – היא בעייתית וחוטאת למטרה. רשימה זו נועדה לכל מי שיכול לדמיין את עצמו בסיטואציה, בה הוא נדרש להגן על זכותנו להיות פה, ב"שדה הקרב" האקדמאי. אקדמאים ומדינאים בכל רחבי העולם, ולא רק פלסטינאים או מוסלמים, כופרים בזכות קיומנו. מחרימים אותנו. מנדים אותנו. לכל אלה יש מחיר בעידן הגלובלי והוא לא מבוטל. על מנת להתמודד עם מתקפה זו עלינו לרכוש ידע וכלים. עלינו לדעת להתנסח בבהירות ובלי להתבלבל, בשפה המובנת לבני שיחנו, גם אם הם באים מרקע דתי ואתני שונה.

הנחות היסוד שלנו
יהודים ישראלים רבים מאמינים, כי התנ"ך הוא מסמך היסטורי המקנה לנו, בני העם היהודי, זכות מוסרית ליישב את הארץ. בעוד שבשיח פנימי ייתכן וטיעון זה יזכה להתייחסות רצינית, הרי שברור שבשיח עם בני עמים ודתות אחרות טיעון זה הוא פתטי, מאחר והוא טיעון אתנוצנטרי סובייקטיבי, אשר יכול לשמש באותה מידה נוצרים ומוסלמים, עם התאמות קלות ל"ברית החדשה" או הקוראן בהתאמה. אם אלוהים שלך הבטיח לך את הארץ ואלוהים שלי הבטיח אותה לי, אז אין לנו ברירה אלא להרוג אחד את השני ולשאול אותו בעצמנו מי צדק. הבעיה שאלוהים זה כמו הבריטים במלחמת העולם הראשונה: בלפור הבטיח ליהודים בית לאומי, מקמהון הבטיח לחוסיין שיהיה מלך ערב וסייקס הלך עם פיקו מאחורי השיחים וחתם על חלוקה טריטוריאלית של המזרח התיכון. בסוף עוד יגידו לנו שם למעלה – כולכם צודקים.

הנחת היסוד המערבית
ברוב העולם המערבי, החילוני, מקובלת יותר התפיסה כי הצידוק המוסרי וההיסטורי לקיומה של מדינת ישראל נובע מהשואה. דוגמא מייצגת לכך שמענו מפיו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה בנאום קהיר. תפיסה זו מכונה "תפיסת צדק מתקן" ולפני שנמשיך חשוב להבין מה זה בדיוק אומר.

צדק מתקן
מה שמשותף לכל התפיסות של צדק מתקן, היא תפיסה של לגיטימיות העבר. יש מצב היסטורי לגיטימי ועלינו לשאוף להשבתו. לפי מייזלס, צדק מתקן הוא "טענה לחלקת אדמה מסויימת, אשר מבוססת על טענות לנישול לא צודק מחזקה קודמת." הקבוצה המנושלת לכאורה, תטען כי חבריה הם הבעלים החוקיים של הקרקע וזכותם לדרוש אותה חזרה מבעליה הנוכחיים. מייזלס מפרידה בין שני סוגים של קבוצות הטוענות לצדק מתקן: כאלו אשר איבדו את אדמתם לקבוצה הנוכחית השולטת בקרקע, או כאלו אשר איבדו את אדמתם לטובת צד שלישי. מ"נאום קהיר" המפורסם של אובמה עולה, כי הוא משייך את היהודים הציונים וטענתם לארץ ישראל לקבוצה השנייה.
תפיסה זו של צדק מתקן מניחה מספר הנחות מקדימות. ההנחה הראשונה היא, שליהודים יש "זכות היסטורית" על ארץ ישראל. חיים גנז מסביר את מושג הזכות ההיסטורית. הוא מפריד בין "זכות חזקה ראשונה", אשר בה מניחים הטוענים שהם שלטו בטריטוריה לפני השולטים הנוכחיים, ובין "הזכות לטריטוריות מעצבות", אשר מעניקה זכות לקבוצה מסויימת על הטריטוריה שבה עוצבה דמותה כעם או כלאום. טענות אלו לכשעצמן, אינן מספיקות על מנת לתת תוקף מוסרי לתביעה טריטוריאלית, לפי הגדרתה של מייזלס. עדיין עלינו להוכיח כי הבעלות ההיסטורית הופסקה בצורה לא מוסרית, קרי, למתיישבים המקוריים נגרם עוול על ידי המתיישבים הנוכחים, או על ידי צד שלישי.
וולדרון מנסה להבחין בין מצבים בהם ניתן להפעיל טענה של צדק מתקן ומצבים שבהם לא. ההבחנה הראשונה שלו היא בין חזקה ראשונה לחזקה קודמת, מתוך הבנה שקיים בלבול רב בין שני המושגים. כיום, רוב הטיעונים של חזקה ראשונה, הם בעצם טיעונים של חזקה קודמת.  וולדרון אומר שטיעון החזקה הקודמת הוא טיעון שמרני. בזמן שהגיעו ספינות המתיישבים לאמריקה, ניו-זילנד ואוסטרליה, היו מחזיקים נוכחים והיה צריך לכבד את החזקתם בפועל. טיעון זה עבד בזמן ההוא, אבל הוא הולך ונשחק עם השנים ועובד לטובת המחזיקים הנוכחיים. הטיעון של חזקה קודמת תמיד מצדיק מצב קיים. הוא הצדיק את זה אז והצביע על העוול, אך מרגע שהמצב השתנה, לא רק שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, אלא שהוא מחזק את הטיעון הנגדי. וולדרון אומר - בואו לא נעשה עוול על מנת לתקן עוול.

מדוע צדק מתקן איננו יכול לשמש כבסיס מוסרי לקיומה של מדינת ישראל
חזקה ראשונה - חשוב להזכיר כי התנ"ך, הידוע גם בכינויו הברית הישנה, איננו ספר היסטוריה. אני מאמין שחשוב לציין זאת, מאחר ורבות מהנחות היסוד לגבי הקשר ההיסטורי של העם היהודי לטריטוריה הספציפית הזו מקורן בתנ"ך. לחלקן יש ביסוסים בממצאים ארכיאולוגים כאלה ואחרים, אך לרובן המכריע של ה"עובדות" אין. לאחרונה התפרסם מחקר של פרופסור ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב, בו הוא טוען כי דוד ושלמה לא היו כאלה מלכים אדירים ובוודאי שלא שלטו על האימפריה המיוחסת להם. אם כן, טענה זו איננה יכולה לשמש את הציונים בבואם לדרוש צדק מתקן, מאחר ולא ניתן לדעת כלל אם העם היהודי שלט בחבל ארץ זה ואם כן, באיזה חלק ממנו. אך גם אם התנ"ך היה בחזקת ספר היסטוריה, לא ניתן להתעלם מטענת ההתיישנות. אין שום טיעון מוסרי שיצדיק טענה לירושה אחרי אלפיים שנות גלות.
טריטוריה מעצבת – הטענה לפיה צדק מתקן הוא הבסיס לקיומה של מדינת ישראל, מתבססת על הנחה זו. טענת הזכות לטריטוריה מעצבת חזקה יותר מטענת החזקה הראשונה בהקשר הציוני. גם אם התנ"ך הוא המצאה מוחלטת, אין זה משנה את העובדה, כי האמונה באמיתותו של הספר ובזיקה שבינו לבין הטריטוריה הספציפית הזו, יצרה קבוצה ששמרה על זהותה הייחודית במשך אלפי שנים. הכמיהה הקולקטיבית של העם היהודי לארץ ישראל, גם אם היא למשהו שלא היה קיים, עונה להגדרה של הזכות לטריטוריות מעצבות.
עוול היסטורי – לאחר שקבענו כי ארץ ישראל היא הטריטוריה המעצבת של העם היהודי, עלינו להוכיח כי הם נושלו ממנה באופן לא מוסרי, על מנת להצדיק את הדרישה לצדק מתקן. בנאומו, לא מתייחס אובמה לעוול שנגרם ליהודים על ידי הרומאים ולא בכדי. כפי שכבר ציינתי, לא ניתן לדעת האם אכן בוצע עוול כזה. אם אכן בוצע, למי? מה היקף הקרקע שנגזלה? האם אכן גלות זו היא שסיימה את היישוב היהודי בארץ ישראל, או שמא הם עזבו בשלב מאוחר יותר מרצונם? אובמה דיבר על רדיפות בכלל ועל השואה כשיאן של הרדיפות בפרט. הגדרה זו לא מאפשרת לקשר בין הטענה לעוול שנגרם לעם היהודי ובין הפרקטיקה הנהוגה לבחינת צדק מתקן. יותר נכון היה, בהקשר זה, להקצות ליהודים טריטוריה על שטחי הרייך השלישי, לאחר שזה קרס. בחינת שלושת ההנחות הללו, העומדות בבסיס התיאוריה של הצדק המתקן, מובילות אותי למסקנה, שבהקשר הציוני זהו טיעון חלש ביותר.

סיכום קצר
זה קל מאוד להגיד רק מה לא נכון ולכן אני תמיד משתדל להגיד גם מה נכון, לדעתי. בהקשר של זכותנו על הקרקע עליה נבנתה מדינת ישראל, אני פונה לפילוסוף האנגלי ג'ון לוק. לוק דיבר על "שימוש נאות בקרקע", כאמצעי להצדקת בעלות. מבקריו, כמו מור למשל, אמרו כי זה טיעון בעייתי, מאחר והוא תלוי תרבות. מי קובע מה זה שימוש נאות בקרקע? אני חושב שהמילה "נאות" עלולה להטעות בהקשר הזה. מדובר כאן על הישרדות של קבוצה. זה טיעון שנובע מרולס, אשר דיבר על "צרכים ראשוניים". כולם צריכים מזון, כולם צריכים לשרוד. הילידים האמריקאים ניצלו את הקרקע באופן נאות, אך לא בצורה כזו שמנעה מהמתיישבים האירופאים לנצל אותה באופן יעיל יותר. עובדה זו הביאה לכך שההתיישבות האירופאית "ניצחה" בסופו של דבר את ההתיישבות הילידית באמריקה. גם בלי הנחת "חזקה ראשונה" יש ערך לטענת ה"עובדות בשטח". ההתיישבות שגשגה והילידים נעלמו. בישראל קשה לדבר על "ילידים". במשך 1200 שנה חיו בחבל ארץ זה, תחת העוסמאנים, יהודים מוסלמים ונוצרים. מצב זה ירשו הבריטים. הבריטים ויתרו על הירושה ונתנו ליישוב היהודי והערבי להלחם עליה. היישוב היהודי ניצח במאבק והשופטים, קרי, האו"ם, החליטו על תכנית חלוקה. החלטתם של מנהיגי הערבים להתעלם מהכרעת האו"ם, מוציאה אותם מהדיון הליברלי והדמוקרטי העולמי. מבחינה מוסרית, הם איבדו את הזכות לשוב ולהסתמך על אותו דיון ממש כדי לדרוש את השבת הטריטוריה לחזקתם. הציונים לעומתם קיבלו את הכרעת הדין של העולם הדמוקרטי-ליברלי של אותה תקופה ולכן, מבחינה מוסרית, ראויים ליישב את הטריטוריה. הלאומיות הליברלית תעדיף תמיד את השיטה הדמוקרטית על פני כל צורת שלטון אחרת, מאחר והיא מאפשרת את חירויות הפרט החיוניות לקיומה של חברה ליברלית. זהו הבסיס המוסרי האוניברסאלי להצדקת קיומה של מדינת ישראל.