יום שישי, 22 במאי 2009

תחקיר אירוע: השואה

תחקיר מתקיים כאשר אנו רוצים ללמוד משהו מאירוע שקרה בעבר. יכול להיות שזה היה אירוע טוב ואנו מעוניינים לשמר ולשפר אותו וייתכן שזה היה אירוע לא טוב ואנו מעוניינים למנוע את הישנותו. כך או כך, אותי לימדו, שתחקיר מתקיים על מנת שנוכל להחכים ולהתקדם.
בשלב ראשון אנו אוספים את כל העובדות הנראות לנו רלוונטיות לאותו אירוע ומנסים לסדר אותן ברצף כרונולוגי ו/או הגיוני. בשלב השני אנו מנסים להבין מדוע קרה מה שקרה (הסקת מסקנות) ובשלב השלישי אנו מעריכים מה הם הצעדים אשר עלינו לבצע על מנת שמה שהשתבש בעבר לא יחזור על עצמו ומה שהיה טוב ימשיך להתקיים.

כנראה שלזכור את "לקח השואה" זה מאוד חשוב. זה חייב להיות. כל שנה טורחים להזכיר לנו עד כמה זה חשוב שנזכור ולעולם לא נשכח. לא נשכח ולא נסלח. יש רק בעיה אחת - מה הוא הלקח? האם מישהו יודע? מישהו יודע לפחות מה המסקנות מהשואה? במשך שנים לא קיבלתי תשובה מספקת לשאלה מה הוא הלקח מהשואה.
"יד ושם" הוא מוסד הנצחה וככזה הוא מתמחה בכל מה שקשור בהבאת העובדות לידיעתנו. את הסקת המסקנות והפקת הלקחים הוא משאיר בידי הציבור הרחב והחוקרים. בתור מפקד-צוות בבה"ד 1, אהבתי במיוחד את הסיורים ב"יד ושם". חשבתי שזו הזדמנות טובה לברר מה נערים צעירים, בוגרי מערכת החינוך הישראלית וקצינים לעתיד, מבינים מכל הסיפור הזה של השואה. מי יודע, אולי הם למדו לקח מהשואה.
אני לא יודע אם הם אמרו את זה כי זה מה שהם חשבו שאני רציתי לשמוע, או כי לזה הובילו מסקנותיהם, אך התשובות היו לרוב אחידות – השואה מוכיחה, שהעם היהודי צריך שתהיה לו מדינה משלו וצבא חזק שיגן עליה. מתוך כבוד לאותם צוערים אני רק אומר, שלהגיד שזה הלקח מהשואה זה כמו להגיד, שהלקח מהצונאמי בדרום אסיה לפני חמש שנים, הוא לבנות שובר גלים. תראו איזה יופי זה עובד כאן!
הבעיה היא, שבתור לקח מהשואה זה לא ממש תופס. למה? דבר ראשון, רובם המכריע של הפליטים מאירופה, גם כאלו שהגיעו לפה, הבינו מהר מאוד, שבצפון ודרום אמריקה יש מדינות הרבה יותר כדאיות מבחינת התיישבות. דבר שני, היישוב היהודי בארץ כבר היה על המסלול להקמת מדינה עוד לפני עדויות הזוועה משטחי הרייך השלישי וספק אם היה ניתן למנוע זאת. אם כן ניתן לומר - לפעמים השואה היא רק תירוץ. חוץ מזה, האם באמת כל שאיפתנו היא שזה לא יקרה שוב לנו? אף פעם לא אהבתי את תפיסת העולם המתנשאת הגלומה בביטוי "אור לגויים", אבל יש לנו פה הזדמנות לעשות משהו לטובת החברה האנושית כולה, אז מה, לא ננסה?

מסקנות מהשואה

אין טעם לעסוק ביותר משלוש מסקנות בתחקיר אחד, מפאת "תפסת מרובה לא תפסת", לכן בחרתי בשלוש עיקריות לדעתי.

1) הנאצים צברו כוח בדרכם לשלטון על ידי ניצול הדמוקרטיה הוימארית הרעועה. בשם הדמוקרטיה ניתנה להם האפשרות להפיץ את תורתם בחופשיות ולשבת על כיסאות ברייכסטאג. איש לא מצא לנכון לפסול אותם כמפלגה. בסופו של דבר מונה היטלר לתפקיד הקנצלר ע"י הינדנבורג הקשיש, אך אין ספק שאילו היתה המפלגה הנאצית נפסלת מראש על בסיס האידאולוגיה האנטי דמוקרטית שלה זה היה נמנע.
2) אידאולוגיה וכריזמה זה לא מספיק. על מנת לשגשג, היתה צריכה המפלגה הנאצית כר נוח לגידול. העוני שבא בעקבות הגזירות הקשות של מלחמת העולם הראשונה והמשבר הכלכלי העולמי בסוף שנות ה-20, הביאו גרמנים רבים לסף יאוש. ההשפלה ורמיסת הכבוד הגרמני על-ידי מדינות הברית, דחפו רבים מהם מעבר לסף. הם חיפשו מישהו להאשים ומישהו שיושיע אותם ואת כבודם. את מי להאשים לא היה בעיה למצוא. מדינות הברית הזחוחות לאחר ניצחונן, עשו מאמצים רבים להשפיל ולפורר את המעט שנשאר מגרמניה שלאחר המלחמה. המושיע בא בדמות היטלר, שהציע אשמים נוספים בדמות "האויב שבפנים" – יהודים, מפגרים, הומואים, יריבים פוליטיים ועוד.
3) אסיים במסקנה החשובה לדעתי מבין השלוש, שכן היא מתייחסת לתופעה הרבה יותר נפוצה בתרבות האנושית מהשתיים הקודמות והיא תמיד רלוונטית.
בחוג למדעי המדינה לימדו אותי, שכאשר חוקר כלשהו משתמש במונח "טבע האדם", הוא מתכוון בדרך כלל לאלץ את המתנגדים לדעתו לקבל אותה כאמת מדעית או אקסיומה בלתי ניתנת לערעור. אינני רוצה, אם כן, להיות עד כדי כך נחרץ, אך במשך 27 שנות קיומי נוצר אצלי הרושם שרוב בני האדם הם קסנופובים. לכל חברה יש נטיה לדחות את הזר המאיים על הסטטוס קוו הקיים בה, או המקיים אורחות חיים אשר אינם מובנים לחבריה. פחד זה הוביל במהלך ההיסטוריה האנושית לציד מכשפות, רדיפות דתיות ומעשי טבח מחרידים. תופעה זו היא הבסיס, לדעתי, למשיכה של אנשים מתוסכלים לקבוצות קיצוניות וגזעניות.

לקחים

1) דמוקרטיה חייבת לדעת להגן על עצמה מפני אלה השואפים להחריבה. המסוכנים ביותר מביניהם, הם אלו אשר עושים את הדמוקרטיה קרדום לחפור בה. לכן כל משטר דמוקרטי חייב לבחון היטב כל מפלגה השואפת להיכנס לבית הנבחרים שלו: האם היא דמוקרטית, האם היא מוכנה להכיר בנחיצותו של קיום משטר דמוקרטי, או שמא היא שואפת לנצל את הדמוקרטיה רק עד שתגיע לעמדה, שבה היא תוכל לבטל אותה כליל. כמו כן, משטר דמוקרטי חייב לדעת לשים סייגים גם לאותן חירויות שהוא מקדש. חופש הביטוי, צנעת הפרט, חופש המידע – כל אלו צריכות להתקיים עד לשלב, שבו הן מסכנות את עצם קיומו של המשטר המאפשר אותן.
2) מדינה דמוקרטית חייבת לדאוג לשכבות החלשות והמוחלשות שלה. במילים אחרות, על מנת שנוכל לקיים את שלטון העם עלינו לוודא שהעם מסוגל לשלוט. שהוא מבין את כללי המשחק הדמוקרטים ונהנה מפירותיה של הדמוקרטיה. הסכנה הגדולה ביותר לכל משטר דמוקרטי, היא שהוא פשוט יפסיק למלא את תפקידו ככלי לייצוג כמה שיותר גוונים בחברה בה הוא מתקיים.
3) חינוך לסובלנות ולקבלת האחר מגיל צעיר. הרי מזה הכל מתחיל. ממה שהילדים שומעים בבית, רואים בטלוויזיה ולומדים בבית הספר. הדמוקרטיה המערבית התיימרה מאז ומעולם להיות תפיסת העולם שבה אין הבדלי דת, גזע ומין. כולנו שווים מעצם היותנו בני אדם. משטר דמוקרטי שאינו מקיים תנאי זה לעולם לא יהיה באמת דמוקרטי ותמיד יהיה חשוף לאותן הסכנות שלהן היתה חשופה הדמוקרטיה הוימארית בזמנה.

יש לי וידוי. אני שונא את יום השואה. הוא ממלא אותי תמיד בתחושה של החמצה. תמיד הכעיס אותי לשמוע את כל אותם מלומדים שמתעקשים שהשואה היא שלנו ורק שלנו. היא ייחודית לנו ולא יכולה לקרות לאף עם אחר בשום סיטואציה אחרת. היא אירוע פרטיקולרי חד-פעמי. אין לאף עם אחר זכות להסיק ממנה מסקנות ולהפיק ממנה לקחים. היא קרתה כי העולם אנטישמי, הגרמנים מפלצות, והיטלר היה השטן. עם מסקנות כאלה מעוותות מה הפלא שגדלים כאן דורות שלמים שחושבים שהלקח הוא החרמת גרמניה (או תוצרת גרמנית), הקמת מדינה (עם צבא חזק שישמור עליה) ומסעות לפולין?! מה הפלא שילדים מוסלמים באירופה, לא מבינים למה הם צריכים ללמוד על השואה ומחרימים את שיעורי ההיסטוריה העוסקים בה? מה הפלא שלילדים יהודים אין שום בעיה לצעוק "מוות לערבים" ושבשפת סימנים יהודית-ישראלית אין הבדל בין "ערבי" ל"מסריח"?

אילו רק היינו מנסים באמת ללמוד מהשואה, אילו היינו מוכנים לחלוק את הכאב שבאירוע הטראומתי הזה עם שאר אחינו בני האדם, אני מאמין שהיינו הופכים את האסון הזה לאבן דרך בהיסטוריה האנושית. לא היינו צריכים להלחם נגד מכחישים, כי מי היה רוצה להתכחש לסכנות הטמונות בשנאת חינם? מי לא היה רוצה להיות מוגן מפני שנאה כזו? אם היינו מעבירים את המסר שזה יכול לקרות לכל עם בכל מקום (טורקיה, בוסניה, דארפור, רואנדה, קונגו, סרביה...), אז אולי קורבננו לא היה לשווא.
לצערי, מכוון שאנו כל-כך "מיוחדים", גזרנו על עצמנו להיות שומרי הזכרון. לא לשכוח ולא לסלוח. אבל מה לא לשכוח? - אף אחד לא זוכר. למי לא לסלוח? – מבחינתי – רק לעצמנו.

יום שלישי, 31 במרץ 2009

כולם מדברים על שליט, אף אחד לא מדבר על דרך

לאחר שלוש שנים בשבי החמאס, קשה למצוא מישהו שעוד לא הביע את דעתו על הדרך שבה יש לטפל ב"סוגיית שליט". מנעמ"ת ועד ראש מנהלת הליגה לכדורסל. מלוזון ועד פואד. כולם התבטאו. כולם ביקשו פיתרון. כולם הפצירו.
את הטיעונים השונים ניתן להציב על סקאלה שנעה בין עולם העסקים לעולם הרגשי-הורי. בצד האחד מדברים על מחירים - כמה אסירים שווה חייל? עם דם או בלי דם? לגדה או לעזה? לחזק את חמאס או את פתח? ואילו בצד השני מדברים אל הלב. מדברים על בדידות, על חושך. מבקשים מכל אחד מאיתנו לחשוב כאילו בנו יחידו נמק בשבי החמאס.
עכשיו גם אני רוצה לדבר על גלעד שליט. אמנם את מה שיש לי להגיד כבר אמרו בעבר. אמרו את זה לי כשאני הייתי נער. אך לצערי, בשיח הציבורי היום, לא שמעתי כלל עמדה שאפילו קרובה למה שאמרו לי או מזכירה את עמדתי. גם כאשר נשמעה, נאמרה בחצי פה מבלי להסביר את תפיסת העולם או הרציונאל שעומד מאחוריה. ראיתי נבחרי ציבור רבים, רבים מדי, לא מצליחים לעמוד באומץ מול ילדים בני 18, העומדים בפני גיוס ולהסביר להם למה גלעד שליט עדיין לא איתנו. אז בבקשה, תרשו לי לנסות.
כאשר גלעד שליט התגייס לצבא ההגנה לישראל, הוא הפך לחלק בשרשרת הדורות. הוא הלך למלא את חלקו באמנה החברתית. למה הכוונה? הכוונה היא שנערים בני 18 כמוהו חייבים בגיוס משתי סיבות עיקריות: 1) על מנת להגן על אחיהם האזרחים, שעשו את אותה פעולה בדיוק בגיל 18 ושמרו עליו ועל חבריו, בזמן שהם נולדו, הלכו לגן ולבית הספר, צמחו ורכשו השכלה. עכשיו אותם חיילים לשעבר (או בקיצור, מילואימניקים), השתחררו מהצבא ורוצים להמשיך בחייהם בבטחה - להקים משפחה, ללמוד באוניברסיטה, להתפרנס ולנהל אורח חיים דמוקרטי. הם ראויים לכך שיהיה מי שיגן בגופו על זכותם לעשות זאת. 2) על מנת לשמור על אחיהם הצעירים, שיוכלו לגדול בבטחה בדיוק כמותם. ללמוד, למרוד, לאהוב...
מדוע אנו צריכים את ההגנה הזו? לצערי בשכונה שלנו, המכונה המזרח התיכון, יש הרבה מאוד אנשים שלא מקבלים את אורח החיים שלנו, או אפילו את עצם קיומנו כאן. אני מאמין, ואני מודע לכך שיש כאלו שלא יסכימו איתי, כי ללא צבא חזק וללא אפשרות פיזית להגן על עצמנו ועל אורח חיינו - מדינת ישראל תימחק מעל פני המפה. החירויות מהן אנו נהנים והחיים בכלל כפי שאנו מכירים אותם, מהרמה הכי פרטית ועד לרמה הלאומית - יחדלו מלהתקיים.
למה זה רע? גם כאן יש כאלו שלא חושבים כמוני, אבל להם אני תמיד אוהב להזכיר, שבכל אחת מהמדינות הגובלות בישראל ובכללן, לצורך העניין, גם ברשות הפלסטינית, מי שמותח ביקורת גלויה על הממשל, לרוב מסכן את צווארו. אנחנו חיים בדמוקרטיה. דמוקרטיה פגומה? יכול להיות. יש עוד הרבה מה לתקן? בטוח. אבל בכל וריאציה אפשרית, אני מעדיף אותה על פני המשטרים האחרים באזור. רק במערכת דמוקרטית אפשר להשפיע, לשפר ולשדרג. רק כאן אפשר להביע דעה באופן גלוי, גם כשהיא נוגדת לחלוטין את השקפת העולם של הרוב. יש לנו חופש תנועה וחופש מחשבה, חופש מידע וחופש בחירה. על כל אחד מהדברים שכתבתי יש אינספור ציניקנים שיגידו כי אני חי באשליה. אין לי בעיה עם זה. עצם העובדה שהם יכולים להגיד לי את זה, או בכלל להיות מודעים לכל אותם דברים, שכביכול כובלים אותם - מעידה על צדקת דברי.
אבל לכל זה יש מחיר. צעירים כמו גלעד שליט, שהציבו עצמם בחזית המאבק, ביחידות הקרביות של צה"ל, משלמים אותו. ואני רוצה להגיד לכם - אוי ואבוי לנו אם ראש ממשלה יתנהג כמו אבא לחייל אחד ויחיד שנפל בשבי. לראש ממשלה יש אחריות על עשרות אלפי ילדים ועל עשרות אלפי הורים. אם תמורת גלעד שליט נמכור את נשמתנו לשטן - מה ניתן תמורת החטוף הבא? כאשר מדברים על "עסקאות חילופי שבויים" למיניהן, מה שמטריד אותי זה לא הפחד מפני הרוצחים שישובו לרצוח. גם היום יש מספיק מחבלים שישמחו לבצע פיגועים בישראל והסיבה היחידה לכך שהם לא עושים זאת, היא כי אנו מונעים זאת מהם. החשש שלי הוא מפני המסר שאנו מעבירים לצד השני. הרי הדרך היחידה, הבדוקה, להפסקת החטיפות, היא שלילת המוטיבציה של הצד השני לבצען. באופן זה הצליחה מדינת ישראל להפסיק את תופעת חטיפות המטוסים בשנות ה-70. ההנהגה דאז העדיפה להסתכן במבצע בלתי אפשרי כמעט, שעלול היה להסתיים בקטסטרופה נוראית, רק כדי להבהיר שהיא לא תנהל משא ומתן עם טרוריסטים. אני חושב שאחרי מבצע אנטבה כבר היה ברור לכל בר דעת, ששום דבר לא יגרום לנו להתמקח על חטופים. איך נפגע במוטיבציה שלהם לחטוף חיילים, אם אנו ממשיכים להעביר להם את המסר שהשיטה עובדת? אל מול אוהל המחאה של משפחת שליט, לא היו צריכים לשבת רק ההורים השכולים, אלא כל מי שיש לו ילד או ילדה שמשרת או ישרת בעתיד בצבא. הדאגה המופרזת לחייל חטוף אחד, הופכת להפקרת ביטחונם של כל החיילים, בהווה ובעתיד.
אין לי כל כוונה להתכחש למחויבות שלנו כלפי חיילינו. עלינו לעשות כל מה שביכולתנו על מנת להחזירו, בכוח או כחלק מהסכם. אבל קודם כל צריך להבין, כי זהו תפקידו של החייל. להיות חוצץ בין האוכלוסיה האזרחית ובין אלו השואפים לפגוע בה ובערכיה. רוב רובם של החיילים חוזר הביתה בשלום, אך יש כאלו שלא. מי שלא מוכן לקחת את הסיכון הזה ולתרום את חלקו, איננו ממלא את חובתו - האזרחית והמוסרית - ומסכן את המשך קיומה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. לא פחות ולא יותר. אלטרנטיבות, כגון שירות לאומי, תמיד ראוי שיהיו, למי שאוביקטיבית איננו מסוגל לשרת בצבא, אך לתפיסתי, כל עוד לא השכלנו להגיע לשלום עם שכנינו, יצטרכו הרוב המכריע של בני ובנות ה 18 להמשיך ולהתגייס לצבא.
אני מאוד מקווה שגלעד עוד יחזור לחיק משפחתו בריא ושלם, אך יותר מכך הייתי רוצה לראות מנהיגות, המתנהלת באופן אחראי כדי למנוע את החטיפה הבאה.

יום שישי, 20 במרץ 2009

לאן נעלמה היד הנעלמה?

אני לא כלכלן.
כמו רבים ממכריי, גם אותי לימדו מגיל צעיר מאוד, שכלכלה זה עניין לאנשים רציניים ולכן עדיף שאם אתה לא מבין בזה - אל תתערב. לכן, אין לי כל כוונה להתיימר ולהציג כאן מודלים כלכליים והסברים מלומדים למשבר העולמי וכיצד יש להתמודד איתו. אני מבקש בסך הכל לשאול את השאלות אשר, לעניות דעתי, יש לכל אזרח את הזכות לבקש תשובה עליהן. בייחוד מ"המיועד".
בעשור האחרון במיוחד, גברה בארץ הגישה האומרת כי "השוק ידאג לעצמו". יש "יד נעלמה" אשר יודעת לכוון את השוק החופשי, בצורה מיסטית ממש, אל עבר הרווחה והנחלה. כוהני הכלכלה, וביניהם "המיועד", שכנעו אותנו כי המגזר הציבורי הוא מושחת ומסורבל וכי המגזר הפרטי הוא מקצועי ויעיל. מדינה מתוקנת צריכה לפעול כמו עסק, אמרו הירשזון ובר-און. לתת למגזר הפרטי לעסוק בעינייניו והאזרחים הפשוטים יהיו משרתיו. אל תתערבו לנו, אמרו בעלי ההון. מי צריך פיקוח? למי יש סבלנות לבירוקרטיה? מיסים מבריחים משקיעים ומשכורות הבכירים הם ענייננו הפרטי. אפילו כמה מחברי הקרובים נתפסו לאשליה, שמי שמרוויח משכורת של שש ספרות בחודש, הוא כנראה מוכשר מאוד ולכן זה מגיע לו. מה הקשר בכלל, בין פוליטיקה ועסקים?!
ואז הגיע המשבר. וישאו בעלי ההון את קולם וייבכו אל ראשי המדינות - הושיעונו! זה התחיל מהבנקים והמשיך אל תעשיות הרכב ואיש לא יודע היכן זה ייגמר.
וכאן גבירותי ורבותי הבנתי, שאין גבול לחוצפה. אתם מבינים מה הולך פה?! בעלי ההון באים לראשי המדינה ואומרים - תצילו אותנו. אם נקרוס תהיה פה אבטלה ומשבר כלכלי ואתם הרי לא רוצים את זה. זה לא, חס וחלילה, שהם ניהלו את עסקיהם בצורה כושלת. זה לא שהם מתכוונים לוותר על הבונוסים השנתיים שלהם ועל משכורות העתק. בבריטניה אף משך אחד הבנקים את בקשתו לסיוע מהמדינה, לאחר שהובהר לבעלים כי אחת הדרישות תהיה קיצוץ במשכורות המנהלים.
אבל רק רגע. הרי אמרתם שאין קשר בין כלכלה וחברה. שאין בכלל קשר בינינו, שוק הע(ו)בדים, לבינכם, המוכשרים והחכמים. אמרתם שאסור לנציגינו המושחתים להתערב לכם בדיוידנדים. אז מה פתאום אתם באים אלינו עכשיו? אתם לא רוצים לחכות ליד הנעלמה שתחזיר את העניינים למסלולם? פתאום אנחנו כן אחים? פתאום יש שותפות גורל? מסתבר שבעיתות משבר, מעדיפים גם הקפיטליסטים האדוקים ביותר, לשלוח את ידם המאוד מוחשית לכיסיהם המאוד מוחשיים של האזרחים, במקום לחכות לאיזו "יד נעלמה" שתושיע אותם.
אבל אתם יודעים מה? ניחא. מילא שהם באים אלינו עכשיו, כאילו אנו אשמים במר גורלם. הבעיה היותר חמורה היא שהם אפילו לא מעזים לומר, או במקרה הגרוע אפילו לחשוב, "טעינו". הם לא חושבים לרגע שצריך אולי לשבת ולבחון מחדש, כיצד אנחנו כן יוצרים מערכת כלכלית בטוחה ויציבה יותר. ההיפך הוא הנכון. לי אישית זכורה היטב ההשתלחות של נחמיה שטרסלר בשלי יחימוביץ'. הוא מתעקש עדיין שהוא צודק. שבעלי ההון ראויים לעזרתנו מכיוון שהם סיכנו את עצמם למעננו כל השנים והשקיעו במקומות שאנו לא העזנו. איפה היינו היום בלי משפחת עופר, ואריסון ותשובה ולבייב, הוא שואל. אנחנו בסך הכל כפויי טובה השמחים לאידם של מייטיבינו. אז, שלא יעבדו עליכם. אין פה שום שמחה לאיד, כי לאידם של מי נשמח? של אותם מובטלים חדשים, בני המעמד הבינוני כמונו? הרי "הכרישים" האמיתיים לא באמת נפגעים. אז נכון שלב לבייב נאלץ, רחמנא ליצלן, למכור את מטוסו הפרטי במחיר "מגוחך" של 46 מיליון דולר, אבל אני עדיין לא רואה אותו מנגן באקורדיון בכניסה לדיזינגוף סנטר.
ועכשיו אומר ביבי כי יש לו פתרון. הוא לא יעלה מיסים, לא יפטר עובדים ולא ישנה את השיטה. בכל זאת הוא יצליח "לבלום, לסובב ולנסוק". ואני חושב, שהגיע הזמן להתעורר. מספיק להיות עמוד השדרה הכפוף של המדינה. על גבנו השכבות המוחלשות ועל כתפינו בעלי ההון. בואו נוודא שהפעם אנו שואלים את השאלות הנכונות ומבקשים תשובה קצת יותר עמוקה מכותרת בעיתון. כן, אנו דורשים התערבות ממשלתית להצלת אלפי עובדים מהצטרפות למעגל האבטלה, אבל לא - כספי המיסים שלנו לא יהיו הפקר. העזרה הממשלתית חייבת להיות מותנית בפיקוח. בעל ההון שרוצה שהציבור יחלץ לעזרתו כשהוא למטה, שלא יתעמר באותו ציבור כשהוא שוב למעלה. שידאג לזכויות סוציאליות ולשכר הוגן. שישים רסן לתאוות הבצע שלו ושל מנהליו.
בעצם, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. יש גישה, מאוד משונה, המכונה "סוציאל דמוקרטיה", המאפשרת שוק חופשי, אך שמה לו סייגים. במשך שנים הושמו תומכי שיטה זו ללעג והושמצו על ידי כוהני הכלכלה בעיתונות, במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי כאחד. אולי כדאי לנסות את זה הפעם? מי יודע - אולי זה אפילו יצליח.
אבל מה אני מבין. הרי אני לא כלכלן.

יום חמישי, 5 בפברואר 2009

ליברמן. אני מאמין לו! (ולכן לא אצביע עבורו)

אביגדור ליברמן לא מבין על מה כל המהומה. מדוע קוראים לו גזען? מדוע קוראים לו פאשיסט? למען האמת, כששומעים אותו מגיב בתקשורת על האשמות אלו זה באמת לא ברור. אז החלטתי שוב לעשות מעשה ולהעמיק ולחקור את מצע המפלגה. להלן תמצית הממצאים, לשיפוטכם.
תחת הכותרת "גישה חדשה למדיניות הביטחון" מצאתי את הדברים הבאים:""ישראל ביתנו" תפעל לשיקום יסודי של כושר ההרתעה של ישראל ...המטרה - לסכל בכל דרך שהיא את חימושה הגרעיני של אירן, תוך גביית מחיר גבוה מאוד ובהחלט לא מידתי על כל פגיעה, כך שלצד השני לא תשתלם לעולם שום פרובוקציה כנגדנו." לאור הפרסומים בעיתונות העולמית, לפיהם צופים הרוסים כי הכור הגרעיני בבושהר יהיה פעיל עד סוף השנה (
http://news.walla.co.il/?w=/2/1430691), אפשר לצפות למלחמה עם איראן כבר בקרוב.
אבל זה לא מספיק. אחרי הכל, מלחמה בחזית אחת זה כבר מזמן קטן עלינו ולכן מוסיפים בישראל ביתנו ואומרים: "ישראל תראה בסוריה אחראית ישירה לכל תוקפנות מלבנון... נדגיש: לניצחון בנקודות בלבד, שאינו מכריע, יהיו השלכות שליליות על כושר ההרתעה של ישראל.". למי שלא מבין עברית (כי הוא מדבר רק "ערבית") הכוונה לתקוף את סוריה. נפלה רקטה בקריית שמונה? ליברמן שולח מטוסים לדמשק! אני רוצה לשאול את מר ליברמן -מדוע מטרידים אותך כ"כ טילי הגראד הפלסטינים? מדוע אתה מודאג ממדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון? הרי לסוריה ואיראן כבר מזמן יש טילים קטלניים בהרבה, המכסים את שטח מדינת ישראל כולו. לעומת מה שימטירו עלינו האיראנים והסורים אחרי שנגבה מהם "מחיר כבד" - עזה תראה לנו כמו אתר נופש. שיקום כוח ההרתעה של ישראל?! איזו ישראל תשאר פה בדיוק אם ההזיות המגלומניות הללו יבואו לידי ביטוי במעשים? ואיך תנצח "נצחון מכריע" כשגם אחוז ההרוגים יעבור את אחוז החסימה?
אבל, בואו ונניח שהכל יעבור בשלום. ליברמן יתעשת ולא ימחק אותנו מהמפה עד סוף השנה. זה הזמן לפנות לשלום עם הפלסטינים. שוב - מהראיונות שהוא מעניק לתקשורת אפשר להתרשם שליברמן קיצוני בנכונותו להעניק להם מדינה, ומוכן לוויתורים רבים ועמוקים יותר אפילו ממרצ! אז איפה המילכוד?
קודם כל עזה - ישראל ביתנו לא מוכנה בשום פנים ואופן לקשור בין עזה ליו"ש. אין ביניהם שום קשר ולא יעזור כלום. אלו שתי ישויות שונות, שני עמים שונים ולא ניתן לעובדות לבלבל אותנו. לכן, תחת הכותרת "עזה - ישות טרוריסטית" כותב ליברמן: "על ישראל להכריז כי תוך פרק זמן סביר המעברים ייסגרו, וההתנתקות מעזה כפי ששרון הבטיח תהיה מלאה: לא טובין, לא אספקת חשמל, דלק, מים, מקומות עבודה, העברות כספים וכו'. על כל איום או פיגוע בטחוני תגיב ישראל ביד קשה." אני חושב שאפשר, בלי להתבלבל, לקרוא לתכנית זו "הפתרון הסופי לבעיית עזה". שם קליט לתוכניתו של ליברמן להרעיב למוות את כל יושבי הרצועה, אלא אם כן הם באופן מוזר יעדיפו להלחם ולא להשלים עם גזר הדין, או אז תהיה לנו עילה לתקוף אותם בכל הכוח ולהרוג אותם לפני שיספיקו לרעוב. "השלום הוא משאת נפשנו, אך אינו ערך נעלה מקיומה של מדינת ישראל". בישראל ביתנו כנראה לא חושבים שקיומה של מדינת ישראל לאורך זמן מותנה ביכולתה להגיע לשלום בר-קיימא עם שכנותיה.
אבל כאן, יגידו לי תומכי ליברמן, אתה סתם דמגוג. הנה תראה, אנו מציעים "שלום תמורת שלום" ואפילו מוכנים לחילופי שטחים, ממש כמו שעשו היוונים והטורקים. וזה ממש פשוט, יש לישראל ביתנו רק כמו דרישות סף קטנטנות, שמהן החביבה עלי ביותר היא "שינוי יסודי במערכת החינוך הערבית-פלשתינאית, שבמקום להשמדת ישראל תחנך לשלום עימה.". כן. מה ששמעתם. אנחנו נעביר רפורמה במערכת החינוך הפלשתינאית. אז כמובן גם נאלץ להשאר כרגולטורים ולפקח על קיום הרפורמה. בקיצור, לאדון ליברמן אין כל כוונה לשחרר את הפלשתינאים מפטרונותו המתנשאת ואין לו כל כוונה לחיות איתם בשלום. הוא רוצה לאלף אותם ושהם רק יגידו תודה אדון. תודה שאתה מוכן לעשות איתנו שלום.
סעיף מדיניות החוץ של ישראל ביתנו הוא מסמך מרתק ביותר, וכמו כל סרט אימה משובח - עם עוקץ מפתיע בסופו. אותה ישראל אלימה ומסוכנת שליברמן מתכוון להוביל תבקש "קבלת החלטות ברורות במועצת הביטחון של האו"ם ובמוסדות האיחוד האירופי, בדבר הטלת סנקציות נוקשות כנגד איראן בדומה לסנקציות שננקטו כנגד לוב וצפון קוריאה בשנים עברו.", זאת למרות שהוא מביע צער על כך ש"לא פעם מצאנו את עצמנו מסתמכים על וטו אמריקאי בלבד במועצת הביטחון". ומדוע שיסכימו? מדוע שלא יצרפו אותנו לאותה רשימה עם צפון קוריאה ולוב? הרי ישראל לא רק שלא שיפרה דרכיה הרעות בעיני מדינות האיחוד, אלא אף הקצינה עמדותיה וגבתה עוד "מחירים כבדים" בכל האזור באופן "בהחלט לא מידתי". האם כך נכבוש את ליבן ונקל על ארה"ב? נמנע אי-נעימויות משותפתנו היקרה? הרי לא ייתכן שליברמן לא חשב על זה.
הפתרון של ליברמן הוא מאוד פשוט:"הצטרפותן של מדינות חדשות ממרכז ומזרח אירופה לאיחוד האירופי יוצרת חלון הזדמנויות למדינת ישראל לשיתוף פעולה עם האיחוד" הוא מדגיש את חשיבות הקירבה לרוסיה (כן,זו הפאשיסטית של פוטין) ומדינות חדשות "בדרום ובמזרח אסיה" אשר ביחד איתן ניצור גוש בעל אינטרסים משותפים.
אם זה נשמע לכם מוכר - אתם לא טועים. ליברמן מדבר על חידוש אותם גושים מהמלחמה הקרה הזכורה לטוב. רק שהפעם, מציע ליברמן, לא נהיה בצד של "הדמוקרטים הנאורים" החנונים והפלצנים האלה. הפעם נהיה בצד החזק! הקומוניסטי! נאמץ את גישתה של רוסיה לטיפול בסיכסוכים (ע"ע אוקראינה וגאורגיה). נאמץ את הגישה הסינית לזכויות אדם. נלמד ממדינות מזרח אירופה פרק בקבלת האחר והתמודדות עם זרים. כן חברים - זה החזון. ואם אתם חושבים שאני מגזים, אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא את הפרק המדבר על "בטחון אישי ומאבק בפשע". בסעיף זה ידבר ליברמן על הכפלת מספר השוטרים ברחובות ועל עשיית צדק מהיר, כמו גם "חקיקה מרתיעה". גם כאן חשוב לליברמן לשמור על כושר ההרתעה, רק שכאן לא כ"כ ברור מי נגד מי...
ולסיום - אי אפשר בלי לדבר על החינוך. עם ישראל ביתנו נזכה לחינוך איכותי המעודד מצוינות, אשר יציב אותנו שוב בעמדה מובילה בעולם. רק דבר אחד קטן חסר בכל מערכת החינוך הליברמנית - קבלת האחר והשונה. במערכת חינוך שפועלת "למתן עדיפות עליונה ללימודי תולדות העם היהודי מערש הולדתו ועד ימינו, מורשת ישראל, אהבת הארץ והמסורת היהודית, לרבות ערכים יהודיים, מוסר ואתיקה יהודית" - אין מקום לדרוזים או, לא עלינו, ערבים. בהקשר זה אני חייב לציין את דני איילון (מספר 7 בישראל ביתנו) אשר שב ותמה מדוע לא יכול יום לימודים בארץ להפתח כמו יום לימודים בארה"ב, עם שבועת אמונים (במסגרת חוק האזרחות הידוע לשימצה) ושירת ההמנון? ההשוואה לארה"ב היא כ"כ לא במקום וכ"כ מקוממת שקשה להתייחס אליה ברצינות, אך אני אנסה. קודם כל, ההמנון הישראלי, בניגוד להמנון האמריקאי נטול הדת והלאום, הוא כל כולו סיפור העם היהודי השב לארצו השלמה והמאוחדת. האם ברצינות ניתן לצפות ממי שאיננו יהודי להזדהות עם תכניו? לגבי שבועת האמונים, שעדיין לא נוסחה, קשה לי להתייחס, אבל יש לי תחושה שגם היא תסבול מחד מימדיות בתחום הדת ו/או הלאום.

בנאום פתיחת הקמפיין שלו, ב-14 לדצמבר 2008, אמר אביגדור ליברמן כי "כל אזרח שחי כאן חייב לכבד את מגילת העצמאות". אז אני רוצה להזכיר למר ליברמן שבמגילת העצמאות נאמר גם שמדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".
האם אתה נאמן למגילת העצמאות, מר ליברמן?

יום שני, 2 בפברואר 2009

אין חד"ש תחת השמש

טוב די. באמת שנמאס לי. כמה אפשר להמשיך ולהתנצל על עצם קיומנו? כמה אפשר להלקות את עצמנו ולהגיד חטאנו פשענו? האם אין שום דבר טוב ב"כיבוש הציוני"? האם עצם האפשרות שלנו לקיים את הדיון הזה בכלל איננה תולדה של אותו משטר איום ונורא שאנשי חד"ש כל כך כופרים בו?
אז עכשיו, אחרי ההקדמה האמוציונלית, בואו נדבר קצת רציונלית:
צפיתי בסרטון הבאמת חמוד של חד"ש. לא אומרים שם הרבה. מדברים בעיקר על התנגדות. התנגדות לכיבוש, התנגדות למלחמות. בעיקר חוזרים ואומרים, בשתי שפות, ברור שחד"ש. אז זהו,שלא. לי לא ברור ולכן התאמצתי וקראתי את המצע שלהם. דבר ראשון באמת התרשמתי מהפעילות הירוקה והמאמצים הכנים לשיוויון חברתי, אבל נוצר אצלי הרושם שאלו דברים שמובלטים בסרטון באופן לא פרופורציונאלי למקומם במצע. המצע מדבר הרבה מאוד, ואפילו בעיקר, על יחסי יהודים-ערבים והסיכסוך הפלסטיני-ישראלי ולכן כדאי שנדע כולנו מה יש לחד"ש להציע בנושא זה:
1) הם חוזרים ומדברים על קווי ה 4 ביוני 1967 כקווים מוסכמים ומוחלטים. למה? מי אמר שזה מוסכם ומוחלט? הרי באותה מידה של צידוק היסטורי ניתן לדרוש את גבולות 48 (בהמשך גם נראה שזו הכוונה של חד"ש, רק שזו תוכנית בשלבים). ההסבר הוא הרבה יותר מורכב ממה שאפשר להסביר בגילוי דעת שכזה, אבל תחשבו על זה שב 1967 נלחמנו בירדן, מצרים וסוריה ולא בפלסטינים. האם נחזיר את הגדה לירדן? האם נחזיר את הרצועה למצרים? שוב - אני יודע שמה שאני אומר הוא לא מלא, אבל אני מקווה שמספיק כדי לעורר מחשבה ורצון לחקור לעומק את המיתוס של גבולות 67'.
2) חד"ש רוצה לתת לכל פליט ועקור פלסטיני את הזכות לשוב לביתו ו/או פיצוי כספי מהמדינה. לגבי עקורים (שעדיין חיים בישראל) הם נוקבים בשמות שלושה כפרים ספציפיים - איקרית, בירעם וגבסיה - ומוסיפים "וכפרים אחרים...שנהרסו ב1948" . חשוב להבין שאם אכן תתממש בקשה זו נאלץ לפנות התנחלויות רבות בגליל - שומרה, אבן מנחם, גורן, גרנות הגליל, קיבוץ ברעם, בית העמק ונתיב השיירה. אלו היישובים שיושבים על שטחי האדמות של שלושה כפרים בלבד. בהתחשב בריבוי הטיבעי מאז 48' - לא נראה לי שישאר הרבה מקום למתיישבים היהודים שהתנחלו באזור מאז. לגבי הפליטים - האם באמת ניתן להחזיר אותם לחיפה, ליפו, לגליל ולכל המקומות מהם גורשו? האבסורד הוא שהם מדברים על "שיוויון האוכלוסיה הערבית בישראל" ותחת הכותרת היפה הזו שוללים להלכה את זכויותיהם של רבים מהאוכלוסיה היהודית בישראל! האם באמת זה ריאלי?! האם זה הגיוני?! או שאולי אנו רוצים להאמין שהפליטים פשוט יסתפקו בפיצוי כספי? או אולי אלו פשוט אמירות שאומר מי שיודע שאין לו כל סיכוי להיות מפלגת שלטון ולכן לא חייב באמת לקחת אחריות על כל מילה שכתובה במצע שלו... במערכת הבחירות הנוכחית יוצא לי להסתובב הרבה בעצרות וכנסים ושם אני נתקל בפעילי חד"ש. לרוב אלו אנשים צעירים, אשר חיים באיזשהו עולם בועתי ומנותק מהמציאות (מה שמתחבר לאנשים בסרטון שחיים כנראה בעולם דמיוני בו כולם מצביעים חד"ש, למעט ימני קיצוני אחד שמצביע מרצ). הויכוחים שלי איתם עקרים מאחר והם תמיד גולשים למחוזות הדמיון והפנטזיה האוטופיים (עולם בלי מדינות ובלי לאומים, עולם בלי דת, אנרכיה וכד'). מאחר וגם אני בתור נער הפלגתי למחוזות אלה, אני מתקשה להבין כיצד אנשים בעשור השלישי לחייהם עדיין מחזיקים בקנאות בדעה שזה פתרון ישים לבעיות המזה"ת. אבל, אמרו לי בצדק, אני לא רוצה לשפוט תנועה לפי מצביעיה אלא לפי נציגיה. אז אני שוב פונה למצע ומה אני קורא שם? "חד"ש תיאבק:..לסיכול התוכניות התוקפניות של ארצות-הברית באיזור, לרבות המלחמה המתוכננת נגד אירן" לעצור הכל!!! ארה"ב מתכננת מלחמה נגד איראן?! שאפו על המודיעין המשובח! אבל אולי אני תמים. אולי באמת ארה"ב מתכננת כזה דבר. במקרה כזה טוב שיש את דב חנין שיחסום בגופו את המטוסים האמריקאים! טוב שיש את מחמד בארכה וד"ר סוייד שיטביעו את נושאות המטוסים האמריקאיות במפרץ! חברים,קצת צניעות. הם לא נזקקו לאישורנו כדי לתקוף בעיראק והם בטח לא יחכו לאור ירוק מישראל כדי לתקוף את איראן. ואני חשבתי שמגלומניה שמורה רק לימין שחושב שאנו יכולים לתקוף את איראן עם יד אחת קשורה מאחורי הגב... אבל חכו! יש עוד:"חד"ש מתנגדת לכפיית שירות לאומי במסווה של "התנדבות"". מה קרה? שוב תיאוריית הקונספירציה? מה רע בשירות לאומי? פגשתי נערות ערביות שעובדות בחינוך במועצה שלנו במטה אשר, פגשתי בחורים ערבים שעושים שירות לאומי בקופ"ח כללית. מה רע בזה? הם תורמים למדינה בכלל ולישובים שלהם בפרט. הם רוכשים כלים שלא בהכרח היו רוכשים אם היו נשארים סגורים בכפר ולא נפגשים עם אוכלוסיה קצת יותר הטרוגנית. רק מוח מותנה, שכבר רגיל לראות בכל דבר ממלכתי ניסיון למישטור חברתי או כפיה ציונית יכול למצוא בזה פגם. אם אתם מדברים על שותפות אמת בין יהודים וערבים אז בואו גם אתם תצאו מהסטיגמות והתבניות המחשבתיות שאתם שבויים בהן. אני מבטיח לכם שאני עושה מאמץ דומה. הדבר האחרון במצע חד"ש שאליו אתייחס הוא נושא הסרבנות: "הכרה בזכות לסרב לשרת מטעמי מצפון בשטחים הכבושים או בצה"ל בכלל". כאן אין סתירה פנימית, מאחר ובחזון של חד"ש לא יהיה כלל צבא, אבל שוב יש סתירה עם המציאות. כשנשות מחסום ווטש וכל פעילי השמאל שאוהבים לחטוף/להחטיף מכות לחיילים בשבתות צועקים "חייל, הקשב, אפשר גם לסרב" הם נוטים לשכוח שזו חרב פיפיות. הרי גם הרבנים יודעים לזעוק את אותה סיסמא בדיוק כנגד אלו אשר ביצעו את ההתנתקות, אלו שפינו את בית המריבה וכל חייל אשר נדרש לפנות מאחז בלתי חוקי או להגן על חקלאים פלסטינים מפני נוער הגבעות. לצערי נוכחתי לדעת שגם המפלגה, כמו פעיליה, לא מדברת על העולם בו אני חי, אלא על עולם בו אולי הייתי רוצה לחיות (למרות שלא בטוח...).
לסיכום - מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות קיצוני או מתלהם. אין לי כל כוונה להצדיק את כל פעולות הציונות מיום היווסדה. ישנם הרבה כתמים שחורים בעברנו ובמפעלנו, אבל, וזה אבל גדול מאוד - מפעל זה יצר בסופו של דבר מדינה שכן שואפת להיות דמוקרטית. מדינה שכן מקיימת חופש ביטוי וחופש מידע ברמה גבוהה יחסית. מדינה שבהרבה מאוד מובנים עדיפה על מה שעלול להיות פה אם מחר יתקיים חזונה של חד"ש בדבר חזרת הפליטים והעקורים לביתם. אוניברסיטת תל-אביב תפנה את מקומה לפליטי שייח מוניס. האם זה ימשיך להיות מקום של רכישת ידע ופלורליזם תרבותי ודתי? האם, לאחר שייתישבו ויהיו לרוב במה שהיום אנו קוראים לו מדינת ישראל נוכל אנו להמשיך ולקיים את אורחות חיינו המערביים? מדוע אנשי חד"ש כופרים בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי? כי זה בדיוק מה שהם עושים דה-פקטו גם אם את זה לא הוצאתי מהמצע שלהם.
ומילה קטנה לכל מי שקרא את זה ורק אמר "למה לא?" - אם את/ה באמת לא רוצה להיות ריבון ולא רוצה הגדרה לאומית לעם היושב, נכון לעכשיו, בארץ ישראל - מה מחזיק אותך פה? נתין של עם אחר אפשר להיות בכל מקום בעולם.
מקווה שהצלחתי לעורר אתכם קצת.