לפני שנתיים פרסמתי כאן רשימה על לקחי השואה.
נושא השואה מעסיק אותי שנים רבות. לא יודע למה. מין אובססיה לא ברורה.
וזה לא מהפן הקורבני, אלא משהו הרבה יותר סקרן. מעיין דחף מציצני לרוע האנושי. ניסיון לבחון מה ולמה קרה ואיך זה התאפשר. אבל יותר חשוב מהכל - האם מה שקרה יכול לקרות שוב?
על שאלה זו כבר מזמן עניתי: ללא שום ספק.
אבל האם זה יכול לקרות לנו?! אם קראתם משהו ממה שאי פעם כתבתי, אתם כמובן מבינים שאני מתכוון לנו לא מהצד של הקורבן, אלא מהצד השני.
אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז על הקמתה של ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה, ובראשם השלושה להלן:
1) יש להגן על הדמוקרטיה משימוש לא נאות בחירויות אותן היא מאפשרת.
2) דאגה לחלשים ולמוחלשים בחברה, על מנת שלא יודרו או יראו עצמם מודרים מהשיח הפוליטי.
3) חינוך לסובלנות ולקבלת האחר, מתוך תפיסה שאדם הוא אדם הוא אדם (וגם היא, כמובן. השימוש בלשון זכר נובע ממוגבלותו של הכותב ולא מבטא העדפה מגדרית).
הוועדה תפרסם דו"ח שבועי, מבוסס על אירועים אקטואליים, במטרה לענות על השאלה החשובה מכל - לי זה לא יקרה?
דו"ח אפס - הוראת השואה והנחלת לקחיה במערכת החינוך
כאן בעצם מתחיל הכל. בחינוך של הילדים.
זה נכון שלטקסים ולעצרות זכרון אנו מגיעים עוד לפני כיתה א'.
את הצפירה הראשונה סביר להניח ששמענו עוד לפני הגן.
אך בסופו של יום, החינוך הוא הכלי המרכזי שיש למדינה בעיצוב החברה האזרחית.
אז מה קורה במערכת החינוך שלנו?
מתוך דו"ח מבקר המדינה - שנתי 60ב' 2009:
1) הוראת השואה במגזר הערבי - השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא, מדוע מתחיל הדו"ח דווקא מהמגזר הערבי? האם זה כדי "ללכת על בטוח"? או שאולי לא האמינו שימצאו משהו במגזר העברי? כך או כך, אתם יכולים לנחש מה כתוב בנושא זה. "המשרד לא שיתף נציגים מהמגזר הערבי בדיונים ובוועדות העוסקות בהוראת השואה. המשרד גם לא התאים את תכניות הלימוד למגזר הערבי לתפיסות עדכניות בנושא.".
לא נפלתם מהכסא, אה? אתם גם לא צריכים את מבקר המדינה כדי לדעת, שאין ילדים ערבים במסעות לפולין והם ממעטים לבקר ביד ושם.
למה להם? זה הרי לא שלהם, נכון? המוטיב הישן והטוב של "אל תיגעו לי בשואה" חי ובועט. האם נושא זה לא רלוונטי לילדי החינוך הממלכתי-ערבי? כנראה שבמשרד החינוך מאמינים שלא.
כמובן ששמועות על כך שהאנגלים לא מלמדים על השואה בגלל מחאת המהגרים המוסלמים, גרמו לגל ספאם שלא היה מבייש את הצונאמי ביפן, אבל למוסלמים בישראל יש פטור.
עצוב.
2) מי לומד מה ומתי?! - בחלק שבודק את תכנית לימוד השואה, מגלה המבקר שאין תכנית. יש חוזרי מנכ"ל. אלה, כלל לא מטווים תכנית ברורה ומוגדרת ובכלל, לא יכולים לשמש תחליף לתכנית שכזו. מזל שיש אנשים חכמים במשרד החינוך בירושלים והם החליטו למנות אחראית.
"בחוזר מנכ"ל מאוקטובר 1998 הודיע המשרד כי מונתה עובדת אחראית ללימודי השואה במזכירות הפדגוגית, לריכוז הנושא ולייעוץ למוסדות החינוך וליחידות המטה. נמצא, כי היא הועסקה בתפקיד רק כמה חודשים, ולאחר עזיבתה לא מונה עובד אחר תחתיה. יותר מעשר שנים אין במשרד אחראי לנושא."
הלו - פה כבר לא מדברים רק על הערבים. מסתבר שגם ליהודים אין לאן לפנות לייעוץ בנושא הוראת השואה.
נושא השואה מעסיק אותי שנים רבות. לא יודע למה. מין אובססיה לא ברורה.
וזה לא מהפן הקורבני, אלא משהו הרבה יותר סקרן. מעיין דחף מציצני לרוע האנושי. ניסיון לבחון מה ולמה קרה ואיך זה התאפשר. אבל יותר חשוב מהכל - האם מה שקרה יכול לקרות שוב?
על שאלה זו כבר מזמן עניתי: ללא שום ספק.
אבל האם זה יכול לקרות לנו?! אם קראתם משהו ממה שאי פעם כתבתי, אתם כמובן מבינים שאני מתכוון לנו לא מהצד של הקורבן, אלא מהצד השני.
אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז על הקמתה של ועדת המעקב העליונה ליישום לקחי השואה, ובראשם השלושה להלן:
1) יש להגן על הדמוקרטיה משימוש לא נאות בחירויות אותן היא מאפשרת.
2) דאגה לחלשים ולמוחלשים בחברה, על מנת שלא יודרו או יראו עצמם מודרים מהשיח הפוליטי.
3) חינוך לסובלנות ולקבלת האחר, מתוך תפיסה שאדם הוא אדם הוא אדם (וגם היא, כמובן. השימוש בלשון זכר נובע ממוגבלותו של הכותב ולא מבטא העדפה מגדרית).
הוועדה תפרסם דו"ח שבועי, מבוסס על אירועים אקטואליים, במטרה לענות על השאלה החשובה מכל - לי זה לא יקרה?
דו"ח אפס - הוראת השואה והנחלת לקחיה במערכת החינוך
כאן בעצם מתחיל הכל. בחינוך של הילדים.
זה נכון שלטקסים ולעצרות זכרון אנו מגיעים עוד לפני כיתה א'.
את הצפירה הראשונה סביר להניח ששמענו עוד לפני הגן.
אך בסופו של יום, החינוך הוא הכלי המרכזי שיש למדינה בעיצוב החברה האזרחית.
אז מה קורה במערכת החינוך שלנו?
מתוך דו"ח מבקר המדינה - שנתי 60ב' 2009:
1) הוראת השואה במגזר הערבי - השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא, מדוע מתחיל הדו"ח דווקא מהמגזר הערבי? האם זה כדי "ללכת על בטוח"? או שאולי לא האמינו שימצאו משהו במגזר העברי? כך או כך, אתם יכולים לנחש מה כתוב בנושא זה. "המשרד לא שיתף נציגים מהמגזר הערבי בדיונים ובוועדות העוסקות בהוראת השואה. המשרד גם לא התאים את תכניות הלימוד למגזר הערבי לתפיסות עדכניות בנושא.".
לא נפלתם מהכסא, אה? אתם גם לא צריכים את מבקר המדינה כדי לדעת, שאין ילדים ערבים במסעות לפולין והם ממעטים לבקר ביד ושם.
למה להם? זה הרי לא שלהם, נכון? המוטיב הישן והטוב של "אל תיגעו לי בשואה" חי ובועט. האם נושא זה לא רלוונטי לילדי החינוך הממלכתי-ערבי? כנראה שבמשרד החינוך מאמינים שלא.
כמובן ששמועות על כך שהאנגלים לא מלמדים על השואה בגלל מחאת המהגרים המוסלמים, גרמו לגל ספאם שלא היה מבייש את הצונאמי ביפן, אבל למוסלמים בישראל יש פטור.
עצוב.
2) מי לומד מה ומתי?! - בחלק שבודק את תכנית לימוד השואה, מגלה המבקר שאין תכנית. יש חוזרי מנכ"ל. אלה, כלל לא מטווים תכנית ברורה ומוגדרת ובכלל, לא יכולים לשמש תחליף לתכנית שכזו. מזל שיש אנשים חכמים במשרד החינוך בירושלים והם החליטו למנות אחראית.
"בחוזר מנכ"ל מאוקטובר 1998 הודיע המשרד כי מונתה עובדת אחראית ללימודי השואה במזכירות הפדגוגית, לריכוז הנושא ולייעוץ למוסדות החינוך וליחידות המטה. נמצא, כי היא הועסקה בתפקיד רק כמה חודשים, ולאחר עזיבתה לא מונה עובד אחר תחתיה. יותר מעשר שנים אין במשרד אחראי לנושא."
3) אז יש תכנית או אין תכנית? - "הנתונים מלמדים כי המשרד לא הכין תכנית לימודים כוללת להוראת השואה אף לאחד מהמגזרים. המשרד אינו מחייב ללמד את הנושא ואינו מנחה את המורים והגננות כיצד לעשות זאת. רק בחטיבה העליונה מחויבים התלמידים ללמוד היבטים עיוניים של השואה במסגרת הוראת ההיסטוריה."
"יודגש שההנחיה הכללית של המשרד אינה תחליף לתכנית מטעמו. בכל מקרה ההנחיה אינה כוללת את תלמידי חטיבות הביניים בכל המגזרים, והתלמידים במגזר הממלכתי ובמגזר העצמאי יכולים לסיים את לימודיהם בחטיבה מבלי שלמדו דבר על השואה."
הפתרון (הסופי?) של משרד החינוך
אז מה למדנו היום?
ילדי ישראל בכל הגילאים ובכל המגזרים לא לומדים על השואה.
משרד החינוך שולח אותם לכל מיני מכונים שיעשו את העבודה במקומו (מישהו מריח הפרטה?), וגם אז לא בודק מה הם עוברים שם ומה האפקטיביות של לימוד מסוג זה.
בחוסר התאמה תהומי לטקסים רבי ההוד, שרוצים "לרגש" אותנו ו"לגעת" בנו, שומר עם ישראל את ילדיו בורים מדעת ורחוקים מניסיון נטול סופרלטיבים לעודד אותם לחשוב על העובדות, המסקנות והלקחים מהשואה. וכפי שניסח זאת בקצרה המבקר:
לדעת משרד מבקר המדינה, קיים פער ניכר בין החשיבות הציבורית הנודעת לנושא השואה, המובעת גם בדברי החקיקה, לבין העובדה שהוראת השואה בבתי ספר היא חובה רק לנבחנים בבחינת הבגרות בהיסטוריה.
אבל שר החינוך לא פרייאר. גדעון סער קרא בעיון את דו"ח המבקר והחליט לעשות מעשה.
לאחרונה הוציא משרד החינוך הוראה החדשה, המחייבת את לימוד השואה במגזר הערבי. "כבר במועד הקיץ הקרוב יחויבו תלמידי התיכון הערבים והבדואים בישראל ללמוד ולהיבחן על אודות רצח העם היהודי בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה ובסיבות ובנסיבות שהביאו לכך.".
כל הכבוד גדעון.
ועדת המעקב מורידה בפנייך את הכובע.
אבל מה עם היהודים?
צריך לדאוג שגם היהודים ידעו משהו על השואה, חוץ מזה שזה נורא עצוב ושצריך לבכות באושוויץ. בכל זאת, לא נעים שהערבים ידעו על זה יותר מאיתנו. פדיחה.
אולי נארגן גם לנו איזו בחינה?
שאלון?
משהו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה