לפני כשנה וחצי, לקראת הבחירות, פתחתי בלוג לו קראתי "שמאל ציוני- בחיי שיש דבר כזה!" הבלוג פורסם מתוך תקווה להשפיע על מעגל חברים קרוב וקרוב פחות "לעשות את הדבר הנכון". מאז קרו הרבה דברים בזירה הפוליטית, שהרחיקו אותי מהכתיבה. לא בגלל שלא היה לי על מה לכתוב, אלא שכבר פחות היה לי ברור מהו הדבר הנכון לעשות.
כאשר שמעתי לראשונה על "השמאל הלאומי", עוד לפני שקראתי את המניפסט שלהם, הבנתי שכנראה צדקתי לחשוב שזהו שיח שהוזנח בציבוריות הישראלית וידעתי שאני חייב לשמוע מה יש להם להגיד.
הבלוג הזה נועד למי שקרא את המניפסט של "השמאל הלאומי". הוא נועד גם למי שמתכוון לקרוא את המניפסט של "השמאל הלאומי". יותר מכל הוא נועד למי ששמע על התופעה ולא הבין עדיין מה הולך שם.
אנחנו?
כותבי המניפסט ממליצים לקרוא אותו לאט לאט. לטעום אותו "כמו ממגש מאזטים, טאפס, טאפס". מאחר ואני לא ידעתי מה זה מאזטים וטאפסים לפני שהגעתי לתל-אביב, הם כבר הצליחו לעצבן אותי. התמונה שעלתה לי בראש היא, שהכותבים ישבו למלאכתם משועממים ושבעים אחרי עוד מסיבת קוקטייל. עכשיו הם מסתכלים על עצמם במראה והם עצבניים. הם כועסים לראות איך השמינו. זה הזמן לעשות מעשה! והם עשו. הם כתבו מניפסט שילמד את כולנו מה זה שמאל אמיתי. את התגובה שלי כתבתי בסגנון שלהם. הם בוודאי יאהבו את זה. אתם תקראו עד הסוף כי יש סיכום מפתיע.
1. סלע המחלוקת
סלע המחלוקת ביני לבין השמאל הלאומי נמצא כנראה בהגדרת ה"אנחנו" שלהם. לא יתכן ששמאל, ועל אחת כמה וכמה שמאל לאומי, יגיד שהתנ"ך הוא הקושאן שלנו על הארץ האהובה שלנו. ומה אם אני ועוד רבים כמוני שמגדירים עצמם שמאלנים, רואים בתנ"ך יצירה ספרותית בלבד? האם נשמטה תחת רגלינו זכותנו המוסרית על הארץ?! זהו טיעון שאבד עליו הכלח. יתרה מכך- הוא משחק לידיהם של כל אלו שבהמשך לקחו בעלות על הציונות. אלו שאתם קוראים להם "דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'". ומה אתם מתפלאים? הלא אם הבעלות שלנו על הארץ היא בעלות דתית, אז מה קשורים החילונים לעזאזל? פנו דרך לשומרי הגחלת. ליהודים האמיתיים. וכמו שאמרתם- המבוכה גדולה. רוצים לחזור אחורה? לפתוח שוב את השאלה אז למה אנחנו כאן? למה לא אוגנדה? ואני שואל- למה לא באמת. אני פטריוט ישראלי לפני הכל. זה שישראל הוקמה בציון, ומכאן שפטריוט ישראלי הוא "ציוני", זה לא אשמתי. מיד אני מסביר.
2. הפרדת הדת מהעם.
אין ספק שהתנ"ך שיחק תפקיד חשוב ביצירת ושימור העם היהודי. ללא התנ"ך והכמיהה לציון כנראה שלא היה היום עם יהודי. עם זאת, מרגע שחזר העם הגולה לציון הוא עבר מטמורפוזה רצינית- מדת שהיא עם לעם שיש לו דת. למה הכוונה? רבים מהישראלים שמגדירים עצמם יהודים כיום, לא עונים לשום הגדרה דתית קיימת של יהודי- גם אם הולכים עד לקצה הרפורמי של הספירה היהודית. אז מה עושה אותם יהודים? בדיוק מה שעושה את הגרמני גרמני ואת האנגלי אנגלי- הוא חולק תרבות והיסטוריה משותפת עם העם היהודי והוא חי בביתו הלאומי של העם היהודי. עמו הוא העם היהודי אך דתו יכולה להיות הינדו או פלייסטיישן. ואין צורך להתנצל- זכותנו על האדמה הזו זהה לזכותו של האוסטרלי (פושע אנגלי לשעבר) והאמריקאי (עוד פושע אנגלי לשעבר) על אדמותיהם. שום פרדיגמה מוסרית לא טוענת, שניתן לפצות על העוול שנגרם ליושבי חבל הארץ הזה על ידי הציונות, בכך שנגרום עוול גדול יותר עכשיו לציונים.
3. מצב בלתי הפיך.
בקיצור- החלוצים הגיעו לכאן מסיבותיהם. העולם נתן לנו את המדינה מסיבותיו והערבים תקפו אותנו מסיבותיהם (דרך אגב- הם לא היו טיפשים, כפי שטיפשים רבים נוטים לחשוב. הם קראו את המפה נכון ולרגע לא טעו לחשוב שהציונות תעצור לפני שתוקם פה מדינה שהם לא חלק ממנה). בסופו של יום, כששקע אבק הקרבות היתה פה עובדה קיימת ובלתי הפיכה. עוד יותר בקיצור? באנו, ראינו, כבשנו. זה מה יש. לא רומנטי כמו הסיפורים על 2000 שנות גלות ושיבה לארץ אבותינו, אבל הרבה יותר מחובר למציאות. מי יודע- אולי אם זה היה המסר שהיתה מערכת החינוך המפא"יניקית מעבירה לתלמידי האזרחות בראשית המדינה, היינו מצננים את הלהט המשיחי ונותנים לצברים כלים חילוניים להתמודד עם שאלות של ייעוד ומשמעות. אבל כמו שאמרתם, אפילו גדולי המפא"יניקים התאהבו בסיפורים על דוד, יונתן, בת-שבע ומה שביניהם, אז מה לנו כי נלין?
4. הקומץ.
ודרך אגב- ההשתלחות באוהדי בית"ר מיותרת לגמרי. הלוואי והם היו היחידים במדינה שלא מתביישים לצעוק "מוות לערבים".
5. אנחנו והם.
מי זה הם? המתנחלים. הם "האחר". הם התגלמות הרוע עלי אדמות לטענת השמאל הלאומי. כל ניסיון לעדן או למזער את זה הוא פתטי. למה? כי בפרק 20 קוראים להם עצלנים "שנקלעו למשבר נפשי ותעסוקתי עמוק, כי פתאום נדרשו לפרנס על באמת"; כי במשטר האפרטהייד הישראלי, לטענת המניפסט, המקבילה הציונית ללבנים היא המתנחלים והמקבילה לשחורים היא כל השאר. מנחם בגין "ארכי תועמלן"? נראה שדווקא למדתם ממנו טריק או שניים.
6. יצר הרע.
ומה ההתרעמות המזויפת על "דומפה, ולרשטיין, זמביש ושות'"? את מה שהם עושים במחסומים, עושים התל-אביבים בסלמה- דוחסים כושים בטנדרים לעבודות דחק בכל רחבי גוש דן. למה כושים? כי הסינים מגיעים בכוחות עצמם על אופניים. אה, רציתם להגיד שלא יפה להגיד "כושים"? זה נכון, אבל זה היחס כלפיהם. גם עליהם החוק לא חל וגם אם הוא חל הוא לא נאכף. החוקים היחידים שאוכפים עליהם הם חוקי ההגירה. עליהם- לא על מעסיקיהם- זומפה, דלרשטיין, ומביש ושות' התל-אביבים המפונקים. אתם מבינים? בבולמוס השתלחות במתנחלים, שכחנו שלחפש בני אדם נחותים שניתן לנצל, זו תכונה ישראלית נפוצה מאוד גם בתחומי הקו הירוק.
7. אני ואפסי עוד.
אבל רגע- המניפסט דיבר על משהו אחר לגמרי. לא באמת אכפת לנו מזכויותיהם הסוציאליות של הערבושים, אכפת לנו מעצמנו. ניסינו להגיד שהמתנחלים בונים מדינה פלסטינאית על חשבוננו ולנו, עשרה קילומטרים משם בנתניה, אין כסף ואין עבודה, כי את כל העבודות הטובות באמת- ניקיון, שיפוצים, סיעוד- תופסים לנו העובדים הזרים! סליחה, הערבים! בעצם לא... התבלבלתי לגמרי. לכם זה ברור? ברור כשמש. כי אנחנו "אנשים אינטליגנטים. כאלה שלא יכולים יותר". הבנו שכל הסלט הזה שמערבב קורט ביקורת על הניצול של הפלסטינאים, קומץ איזכור של מובטלים בנתניה, שתי כפיות של "אנחנו פראיירים" ומנה גדושה של "גנבו לנו את הכסף" נועד למטרה אחת בלבד- לסמן את האוייב. השטן הגדול שבו מתגלמות כל התכונות השנואות עלינו כל כך- המתנחל. להגיש בטמפרטורת החדר ובגובה העיניים.
8. ליברמן לובש גוצ'י.
אז מי אנחנו השמאל הלאומי? כמו ליברמן רק עם משקפיים. לא פראייר. כשיגעו בי אני אגיב על המקום. ובכח. והרבה. לי לא אכפת נשים, ילדים ומציאות מורכבת. אני למדתי לקח. זה שאני שמאלן לא אומר שאני פראייר. אני ארצח יותר מהרוצחים. אשמיד יותר מהמשמידים. אני אראה לליברמן עם 15 המנדטים שלו איך עושים את העבודה.
9. סיכום מפתיע.
כמה זה קל להעביר ביקורת. כמה זה קל לבוא אל "השמאל הלאומי" בטענות. אצלנו השמאלנים כולם רוצים להיות מדוייקים. למצוא את המפלגה שתגיד בדיוק את מה שאני חושב ואם בסעיף 2.2.3, בתת סעיף ב) מופיעה המילה "חתול" במקום המילה "כלב"- אני כבר אלך למצוא לי מפלגה אחרת. זוהי הפרטת השמאל. זו הסיבה שבמקום מפלגת שמאל גדולה יש לנו מפלגות קטנות ומוכות. זו הסיבה שבמקום גוש שמאל תוסס יש לנו רסיסי שמאל גוססים. "מפלגות בוטיק". "מפלגות נישה". איך שלא תגידו את זה, ויתרנו על הרעיון הסוציאליסטי של ערבות הדדית. הירוקים ידאגו לירוק, האדומים ידאגו לאדום ולניהול המדינה ידאג הימין. אותי זה לא מעניין. עד שלא ישנו את ה"חתול" ל"כלב".
10. למה זה עובד?
איך הצליח "השמאל הלאומי", תוך זמן קצר יחסית לגרום להרבה שמאלנים רדומים "לצאת מהארון"? הוא לא חידש לנו שום דבר. הוא לא אומר שום דבר שלא ידענו: שמאלנים עושים צבא, שמאלנים רוצים חברת מופת ושמאלנים יודעים שגם הדת חשובה להרבה אנשים. אז לדעתי הוא מצליח כי הוא לא מדבר אלינו. האמירה של כל מה שמובן מאליו בשבילנו, בשפה ברורה ולא פוליטקלי-קורקטית בעליל, הזכירה לנו שיש יותר מדי כאלה שלא יודעים את זה. זו אותה סיבה שבגללה פתחתי את הבלוג הזה לפני שנה וחצי. ידעתי שיש מחנה שמאל. השמאל הזה הוא ציוני. השמאל הזה צריך בית פוליטי ולדעתי "השמאל הלאומי" הולך לעזור לו למצוא אותו.
11. אז מה עושים?
יוצרים. את המניפסט חייבים לערוך מחדש. יש פרקים שלמים שהייתי מוחק. אחרים הייתי עורך. יש גם כאלה שהייתי גוזר, שומר ותולה על הקיר. בכל אופן המניפסט הוא לא סוף אלא רק התחלה. התחלה של מה נדע רק אם נהיה מוכנים להפסיק לחפש את המבדיל ולחפש את המאחד. להתחיל משם ולבנות משהו שיהיה גדול, מקיף ושמאלני.
אני מתכוון למצוא דרך לקחת חלק ביצירה הזו. ואתם?
