האמת היא, שמרגע שפרצה האש, כבר לא ממש היה מה לעשות.
גם אם ביום חמישי היו מזרימים תקציבי עתק לשירותי הכבאות ורוכשים מטוסים חדישים וכבאיות משוכללות ומאשרים פה אחד העלאת משכורות ל-20 אלף ש"ח לכל כבאי זוטר. כל זה לא היה מציל את הסוהרים שבאוטובוס, את הכבאים בעבודתם ואת קציני המשטרה במכוניותיהם. כי האמת היא, שאת כל זה היה צריך לעשות מזמן. עכשיו - מסתדרים עם מה שיש ומקווים לטוב. כמו תמיד. באופן אירוני נקראת שיטת התנהלות זו "כיבוי שרפות". ואולי זה הזמן לשנות את המונח השחוק, מאחר וברור היום יותר מתמיד כי גם שרפות לא ניתן לכבות ללא ראיית הנולד ובהתנהלות רשלנית.
הלהבות בכרמל עדיין צובעות את השמיים בכתום וכבר רצים כולם להאשים ולסנוט ולהצביע שוב ושוב על הכתובת שהייתה על הקיר. אלו שרואים עצמם כמועמדים לתפקיד ראשי בוועדת החקירה הבאה עלינו לטובה, כבר שוטחים את גרסתם לכל דכפין ותחת כל עץ רענן, הגם שנשארו מעטים כאלה. כל זה צפוי ונדוש כמו עוד כישלון של נבחרת ישראל בכדורגל. הצורך האנושי הזה לצפות את העבר, לפרש את הפשט ולבעוט בסוס המת, מיותר. הלא ממילא נגזר על כל אותם גופים אשר צריכים לחקור, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים, לטחון נושא זה עד דק, אז למה שלא יתעסקו כל השאר בניסיון למנוע את האסון הבא?
התקשורת למשל. פעם "כלב השמירה של הדמוקרטיה" והיום "חתול השמירה של שמנת הרייטינג". מה פשעה סיון רהב-מאיר, שנאלצה לפטפט עצמה לדעת עמוק אל תוך הלילה ביום חמישי, כשהיא ממחזרת כותרות, תמונות ומרואיינים, עד שאפילו היא, הרהוטה כל כך, החלה להפיק משפטים בלי נושא, נשוא או הגיון פנימי? במה חטאו הצופים? מה טעם יש בכל זה? רק כדי לנצח את הערוץ המתחרה? לראות מי ישבר קודם?
או ראש ממשלתנו הנערץ, שחש לזירת הפשע על מנת להזיל דמעה ולחבק את הלוחמים. האמנם סבורים יועציו כי כמה "שיחות מוטיבציה" או צילומים בלעדיים ממסוקו יחזיקו אותו עוד קדנציה? היכן נמתח גבול הציניות שאומר כי זה לא הזמן לעשות פוזות למצלמות? או שבאת לעבוד או שבאת לעשות קמפיין. וקמפיין, אפשר לעשות גם מירושלים בלי להפריע לעבודת הכוחות בשטח, עם המאבטחים שלך וצבא העיתונאים שמכרכר סביבך.
מוטב היה אילו היו מגלים קצת מעוף ופוצחים בהסרת הלוט מעל האסונות העתידים לבוא. מנסים למנוע את מה שעוד ניתן במקום להנציח את מה שכבר אבוד. עכשיו, לדעתי, זה בדיוק הזמן להזכיר לכולם, שאולי "השרפה של כל הזמנים" כבר מאחורינו, אבל "האסון האווירי הנורא" עוד רובץ לפתחנו. נסו לכתוב בגוגל "אסון בנתב"ג" ותראו מה יוצא. עוד כתובת על עוד קיר ברצף ארוך של קירות, שאיכשהו תמיד מסתתרים מעיניה של המנהיגות בישראל. אולי כדאי לפרסם מודעה באתר הכנסת: "דרוש מגלה קירות". ידע בקריאה - חובה, כתיבה - יתרון.
באופן מפתיע, יכלה הנחמה הפרותא להגיע דווקא ממפלגת קדימה. ציפי לבני החליטה להסיר את הצעות האי-אמון בממשלה "בשעה קשה זו". ניחא. אך אילו טובת המדינה באמת הייתה בראש מעייניה, הייתה מנופפת מעל כל במה בדו"ח לפידות,אותו יזם בזמנו מספר שתיים שלה, שר התחבורה לשעבר שאול מופז. אין ספק שאם יש משהו שראוי להתעסק בו "בשעה קשה זו" - זה הדו"ח הזה.
אבל זה לא מה שבאמת מעניין אותה. עדיף להציג סולידריות מזויפת מאשר לנסות וללכת נגד הזרם. חוץ מזה - אף אחד לא אוהב ספויילרים.
גם אם ביום חמישי היו מזרימים תקציבי עתק לשירותי הכבאות ורוכשים מטוסים חדישים וכבאיות משוכללות ומאשרים פה אחד העלאת משכורות ל-20 אלף ש"ח לכל כבאי זוטר. כל זה לא היה מציל את הסוהרים שבאוטובוס, את הכבאים בעבודתם ואת קציני המשטרה במכוניותיהם. כי האמת היא, שאת כל זה היה צריך לעשות מזמן. עכשיו - מסתדרים עם מה שיש ומקווים לטוב. כמו תמיד. באופן אירוני נקראת שיטת התנהלות זו "כיבוי שרפות". ואולי זה הזמן לשנות את המונח השחוק, מאחר וברור היום יותר מתמיד כי גם שרפות לא ניתן לכבות ללא ראיית הנולד ובהתנהלות רשלנית.
הלהבות בכרמל עדיין צובעות את השמיים בכתום וכבר רצים כולם להאשים ולסנוט ולהצביע שוב ושוב על הכתובת שהייתה על הקיר. אלו שרואים עצמם כמועמדים לתפקיד ראשי בוועדת החקירה הבאה עלינו לטובה, כבר שוטחים את גרסתם לכל דכפין ותחת כל עץ רענן, הגם שנשארו מעטים כאלה. כל זה צפוי ונדוש כמו עוד כישלון של נבחרת ישראל בכדורגל. הצורך האנושי הזה לצפות את העבר, לפרש את הפשט ולבעוט בסוס המת, מיותר. הלא ממילא נגזר על כל אותם גופים אשר צריכים לחקור, להסיק מסקנות ולהפיק לקחים, לטחון נושא זה עד דק, אז למה שלא יתעסקו כל השאר בניסיון למנוע את האסון הבא?
התקשורת למשל. פעם "כלב השמירה של הדמוקרטיה" והיום "חתול השמירה של שמנת הרייטינג". מה פשעה סיון רהב-מאיר, שנאלצה לפטפט עצמה לדעת עמוק אל תוך הלילה ביום חמישי, כשהיא ממחזרת כותרות, תמונות ומרואיינים, עד שאפילו היא, הרהוטה כל כך, החלה להפיק משפטים בלי נושא, נשוא או הגיון פנימי? במה חטאו הצופים? מה טעם יש בכל זה? רק כדי לנצח את הערוץ המתחרה? לראות מי ישבר קודם?
או ראש ממשלתנו הנערץ, שחש לזירת הפשע על מנת להזיל דמעה ולחבק את הלוחמים. האמנם סבורים יועציו כי כמה "שיחות מוטיבציה" או צילומים בלעדיים ממסוקו יחזיקו אותו עוד קדנציה? היכן נמתח גבול הציניות שאומר כי זה לא הזמן לעשות פוזות למצלמות? או שבאת לעבוד או שבאת לעשות קמפיין. וקמפיין, אפשר לעשות גם מירושלים בלי להפריע לעבודת הכוחות בשטח, עם המאבטחים שלך וצבא העיתונאים שמכרכר סביבך.
מוטב היה אילו היו מגלים קצת מעוף ופוצחים בהסרת הלוט מעל האסונות העתידים לבוא. מנסים למנוע את מה שעוד ניתן במקום להנציח את מה שכבר אבוד. עכשיו, לדעתי, זה בדיוק הזמן להזכיר לכולם, שאולי "השרפה של כל הזמנים" כבר מאחורינו, אבל "האסון האווירי הנורא" עוד רובץ לפתחנו. נסו לכתוב בגוגל "אסון בנתב"ג" ותראו מה יוצא. עוד כתובת על עוד קיר ברצף ארוך של קירות, שאיכשהו תמיד מסתתרים מעיניה של המנהיגות בישראל. אולי כדאי לפרסם מודעה באתר הכנסת: "דרוש מגלה קירות". ידע בקריאה - חובה, כתיבה - יתרון.
באופן מפתיע, יכלה הנחמה הפרותא להגיע דווקא ממפלגת קדימה. ציפי לבני החליטה להסיר את הצעות האי-אמון בממשלה "בשעה קשה זו". ניחא. אך אילו טובת המדינה באמת הייתה בראש מעייניה, הייתה מנופפת מעל כל במה בדו"ח לפידות,אותו יזם בזמנו מספר שתיים שלה, שר התחבורה לשעבר שאול מופז. אין ספק שאם יש משהו שראוי להתעסק בו "בשעה קשה זו" - זה הדו"ח הזה.
אבל זה לא מה שבאמת מעניין אותה. עדיף להציג סולידריות מזויפת מאשר לנסות וללכת נגד הזרם. חוץ מזה - אף אחד לא אוהב ספויילרים.
פוסט מעולה וחשוב. רק בשתי נקודות אני לא מסכים איתך:
השבמחקההגעה של ראש הממשלה לאזור האסון היא לא סתם אקט פופוליסטי. יש לה חשיבות מורלית שרחוקה מלהיות מבוטלת עבור כוחות ההצלה, התושבים והאזרחים המרותקים למהדורות החדשות כאחד. לא כדאי לזלזל בזה.
כך גם באשר לציפי לבני. כשהלהבות עדיין בוערות והציבור, ובצדק, עסוק במעקב ואם אפשר בסיוע למאמצי הכיבוי, לא זה העיתוי לעסוק באסונות עתידיים. אפשר לחכות גם ליום שאחרי, כשהרושם יהיה חזק מספיק כדי שההתרעות ייפלו על אוזניים קשובות. הנימה הבועטת, האנטי-ממלכתית, המתריסה שהאגף הפוליטי שלנו אימץ בשנים האחרונות לא רק פגומה אסטרטגית, משום שהיא מעוררת התנגדות בציבור, אלא גם ערכית - משום שהיא אכן מבטאת זלזול בצורך בלכידות. ודווקא אם אנו מעוניינים שדיבורי אחדות לאומית ריקים לא יוכלו להמשיך ולשמש עלי תאנה וסמי הרדמה בידי פוליטיקאים ציניים, אסור להתעלם מהסיבה לכך שהציבור גומע אותם בשקיקה, ולהפקיר את המושג הזה (לצד "ציונות" שנוכס זה מכבר על ידי הימין הדתי, "יהדות" שהרבנות רשמה עליו פטנט וכיו"ב) לידיהם.
חוץ מזה, כל מילה בסלע.
יפתח, כרגיל You said it man. מפתיע אותי כל פעם מחדש שאני מופתע ממדינת ה"חלם" בה אנו חיים, כנראה שלא בכדי פעולת "כיבוי השרפות" היא שמנו האמצעי, לצערנו גם בזה אנחנו לא ממש מצליחים, הרי ברור לכולם שבמידה ולא היו הרוגים מהשריפה כל הבלאגן התקשורתי היה הרבה יותר קטן וכנראה שהיו סיקורים קטנים וקצרים הרבה יותר, שנאמר "עד שאין דם, אף אחד לא בעניין".
השבמחקבנוגע לנתניהו, כמו שאמרו כבר כמה כתבים, יש פה ניסיון להפוך אותו לג'וליאני הבא. כל לחיצת יד, טפיחה על הגב וליטוף הראש היא ניסיון לגייס עוד כוח לקדנציה הבאה.
כולם עסוקים בלהפנות את האצבע המאשימה הרחק מהם, וכל המלכלך הרי זה משובח, מדהים שבין כל היועצים והעסקנים שמסתובבים סביב ה"מנהיגים" שלנו, לא קם עוד אף אחד ויעץ לביבי/אלי ישי להגיד, "נכון אמנם הנושא הוזנח במשך שנים רבות ע"י כל ממשלות העבר כולל אותנו אבל אנחנו לוקחים אחריות ועכשיו הולכים לפתור את זה" במקום זה כל מה שהם אומרים זה שהם לא אחראיים כי זה ככה כבר שנים וממשלות העבר הן שאשמות, או שמשרד האוצר/פנים/רווחה/חינוך/משרד של שר בלי תיק 1-6, לא עשו או במילים אחרות: "זה הוא התחיל", בדיוק כמו שקרה עם חוק ההסדרים. ואנחנו פראיירים שכמונו (רובנו לפחות) מתעצבנים, מתלוננים ועוברים הלאה, מודה, גם אני לצערי כזה, מתעצבן אבל לא ממש נלחם, כמו רוב האנשים כולל הפוליטיקאים, יותר חשוב לי כרגע לעשות לביתי ולקדם את עצמי וברור לי שאני כמעט כמו כולם אדפק מזה מתישהו.
מדהים כמה פעמים אנחנו מגלים ששוב ושוב אנחנו נועלים את האורווה אחרי שהסוסים בורחים או פשוט מכבים שרפות, אז הפעם האורווה נשרפה וכולנו מחכים לאיזה מטוס "סופר טאנקר" שיכבה את השרפה הנוכחית וישאיר את הסוסים חיים ולא בתור אנטריקוט מדיום על הצלחת (סוס זה כשר? ואם מוסיפים פרמז'ן? אגב בזמן כתיבת שורות אלה, אני שומע את ה"סופר טאנקר" מעל הבית שלי ובערוצי התקשורת לא מפסיקים להגיד את הביטוי "סופר טאנקר" ולנסות לתפוס תמונה שלו מפזר את תכולתו, זאת תמונת מיליון הדולר הנוכחית, איזה ערוץ יתפוס ראשון את תמונתו של הקדוש המעופף שאינו סנטה קלאוס?).
כצפוי השקשוקה תמשיך להתבשל ואפילו השריפה הכי גדולה בתולדות המדינה לא תשרוף אותה.
איתי
ניר,
השבמחקבאופן עקרוני אתה צודק - הגעה של ראש ממשלה לאירוע בסדר גודל כזה היא לא אקט פופוליסטי, אך הגעתו של "ה"ביבי לאירוע נראתה יותר כמו אירוע יח"צ מאשר ניסיון לחזק את ידי הלוחמים באש.
לגבי לבני - אני לא מאמין ביום שאחרי. האנרגיות העצומות שנבעו מהציבור בזמן האירוע לא תועלו למקומות הנכונים ובשנייה שבה אמרו "האש כבתה" - האנרגיות הללו ירדו משמעותית. עם קצת תבונה פוליטית היה אפשר לצאת באמירה כגון: "בואו ניתן לכבאים ולכוחות ההצלה למלא את עבודתם ואילו אנו נתרכז בעבודתנו - שהיא למנוע את האסון הבא".
בכלל - אני נדהם כל פעם מחדש משאול מופז, שעדיין מתרוצץ עם התכנית המדינית המטופשת שלו. איך הוא לא קפץ על ההזדמנות הזו? הון פוליטי ועשיה משמעותית באקט אחד! בגלל זה הוא לא יהיה ראש ממשלה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3998091,00.html
השבמחק