לאן נעלמה היד הנעלמה?

אני לא כלכלן.
כמו רבים ממכריי, גם אותי לימדו מגיל צעיר מאוד, שכלכלה זה עניין לאנשים רציניים ולכן עדיף שאם אתה לא מבין בזה - אל תתערב. לכן, אין לי כל כוונה להתיימר ולהציג כאן מודלים כלכליים והסברים מלומדים למשבר העולמי וכיצד יש להתמודד איתו. אני מבקש בסך הכל לשאול את השאלות אשר, לעניות דעתי, יש לכל אזרח את הזכות לבקש תשובה עליהן. בייחוד מ"המיועד".
בעשור האחרון במיוחד, גברה בארץ הגישה האומרת כי "השוק ידאג לעצמו". יש "יד נעלמה" אשר יודעת לכוון את השוק החופשי, בצורה מיסטית ממש, אל עבר הרווחה והנחלה. כוהני הכלכלה, וביניהם "המיועד", שכנעו אותנו כי המגזר הציבורי הוא מושחת ומסורבל וכי המגזר הפרטי הוא מקצועי ויעיל. מדינה מתוקנת צריכה לפעול כמו עסק, אמרו הירשזון ובר-און. לתת למגזר הפרטי לעסוק בעינייניו והאזרחים הפשוטים יהיו משרתיו. אל תתערבו לנו, אמרו בעלי ההון. מי צריך פיקוח? למי יש סבלנות לבירוקרטיה? מיסים מבריחים משקיעים ומשכורות הבכירים הם ענייננו הפרטי. אפילו כמה מחברי הקרובים נתפסו לאשליה, שמי שמרוויח משכורת של שש ספרות בחודש, הוא כנראה מוכשר מאוד ולכן זה מגיע לו. מה הקשר בכלל, בין פוליטיקה ועסקים?!
ואז הגיע המשבר. וישאו בעלי ההון את קולם וייבכו אל ראשי המדינות - הושיעונו! זה התחיל מהבנקים והמשיך אל תעשיות הרכב ואיש לא יודע היכן זה ייגמר.
וכאן גבירותי ורבותי הבנתי, שאין גבול לחוצפה. אתם מבינים מה הולך פה?! בעלי ההון באים לראשי המדינה ואומרים - תצילו אותנו. אם נקרוס תהיה פה אבטלה ומשבר כלכלי ואתם הרי לא רוצים את זה. זה לא, חס וחלילה, שהם ניהלו את עסקיהם בצורה כושלת. זה לא שהם מתכוונים לוותר על הבונוסים השנתיים שלהם ועל משכורות העתק. בבריטניה אף משך אחד הבנקים את בקשתו לסיוע מהמדינה, לאחר שהובהר לבעלים כי אחת הדרישות תהיה קיצוץ במשכורות המנהלים.
אבל רק רגע. הרי אמרתם שאין קשר בין כלכלה וחברה. שאין בכלל קשר בינינו, שוק הע(ו)בדים, לבינכם, המוכשרים והחכמים. אמרתם שאסור לנציגינו המושחתים להתערב לכם בדיוידנדים. אז מה פתאום אתם באים אלינו עכשיו? אתם לא רוצים לחכות ליד הנעלמה שתחזיר את העניינים למסלולם? פתאום אנחנו כן אחים? פתאום יש שותפות גורל? מסתבר שבעיתות משבר, מעדיפים גם הקפיטליסטים האדוקים ביותר, לשלוח את ידם המאוד מוחשית לכיסיהם המאוד מוחשיים של האזרחים, במקום לחכות לאיזו "יד נעלמה" שתושיע אותם.
אבל אתם יודעים מה? ניחא. מילא שהם באים אלינו עכשיו, כאילו אנו אשמים במר גורלם. הבעיה היותר חמורה היא שהם אפילו לא מעזים לומר, או במקרה הגרוע אפילו לחשוב, "טעינו". הם לא חושבים לרגע שצריך אולי לשבת ולבחון מחדש, כיצד אנחנו כן יוצרים מערכת כלכלית בטוחה ויציבה יותר. ההיפך הוא הנכון. לי אישית זכורה היטב ההשתלחות של נחמיה שטרסלר בשלי יחימוביץ'. הוא מתעקש עדיין שהוא צודק. שבעלי ההון ראויים לעזרתנו מכיוון שהם סיכנו את עצמם למעננו כל השנים והשקיעו במקומות שאנו לא העזנו. איפה היינו היום בלי משפחת עופר, ואריסון ותשובה ולבייב, הוא שואל. אנחנו בסך הכל כפויי טובה השמחים לאידם של מייטיבינו. אז, שלא יעבדו עליכם. אין פה שום שמחה לאיד, כי לאידם של מי נשמח? של אותם מובטלים חדשים, בני המעמד הבינוני כמונו? הרי "הכרישים" האמיתיים לא באמת נפגעים. אז נכון שלב לבייב נאלץ, רחמנא ליצלן, למכור את מטוסו הפרטי במחיר "מגוחך" של 46 מיליון דולר, אבל אני עדיין לא רואה אותו מנגן באקורדיון בכניסה לדיזינגוף סנטר.
ועכשיו אומר ביבי כי יש לו פתרון. הוא לא יעלה מיסים, לא יפטר עובדים ולא ישנה את השיטה. בכל זאת הוא יצליח "לבלום, לסובב ולנסוק". ואני חושב, שהגיע הזמן להתעורר. מספיק להיות עמוד השדרה הכפוף של המדינה. על גבנו השכבות המוחלשות ועל כתפינו בעלי ההון. בואו נוודא שהפעם אנו שואלים את השאלות הנכונות ומבקשים תשובה קצת יותר עמוקה מכותרת בעיתון. כן, אנו דורשים התערבות ממשלתית להצלת אלפי עובדים מהצטרפות למעגל האבטלה, אבל לא - כספי המיסים שלנו לא יהיו הפקר. העזרה הממשלתית חייבת להיות מותנית בפיקוח. בעל ההון שרוצה שהציבור יחלץ לעזרתו כשהוא למטה, שלא יתעמר באותו ציבור כשהוא שוב למעלה. שידאג לזכויות סוציאליות ולשכר הוגן. שישים רסן לתאוות הבצע שלו ושל מנהליו.
בעצם, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. יש גישה, מאוד משונה, המכונה "סוציאל דמוקרטיה", המאפשרת שוק חופשי, אך שמה לו סייגים. במשך שנים הושמו תומכי שיטה זו ללעג והושמצו על ידי כוהני הכלכלה בעיתונות, במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי כאחד. אולי כדאי לנסות את זה הפעם? מי יודע - אולי זה אפילו יצליח.
אבל מה אני מבין. הרי אני לא כלכלן.